קרקס בישראל הקהל, הקהילה, וחור אחד בהשכלה…

  בזכות הקהל דובר הרוסית לכבוד חשיפת סידרת קרקסי הבמה החדשה באופרה במדיה דוברת הרוסית בארץ, החלטתי לכבד את הקהל הרוסי שלנו בפוסט שמדבר על יסודות תרבות הקרקס של הקהל הזה. יחד עם זאת הפוסט הזה מיועד לפ…

Source: קרקס בישראל הקהל, הקהילה, וחור אחד בהשכלה…

Why and How we do what we do? Pourquoi et Comment on fait ce qu’on fait? למה ואיך אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים?

I write this post to start a conversation, I write this post to start a conversation about creating contemporary circus shows. You remember the project I mentioned in my last blog post? “From writing to performance?”

This is a project we launched with the help of the Bat Yam municipality, the Fest’Factory in Bat Yam, and the Israel National Lottery Council for culture and arts. We accompany young authors in their first creations, we do this with deep love for the fragility of the creative process and for this art form. This will grow into a presentation of our repertory as a company, a reading of parts of our scenarios and the presentation of extracts from performances we created in the past 3 years. So here’s a prologue:
Let me start with why? And let me start with my very personal why, because the last time I asked Eran Shapira, my creative partner since 4 years, why we do what we do? He said: well I might disappoint you, or this may not be what you are looking for when you ask this question, but I do contemporary circus with you, because of you.
It made me blush of course, and he was completely right, that wasn’t what I was looking for when I asked this question. So here’s my go at answering it:
I do contemporary circus that matters, I create shows for people, that speak about life, because I love circus. I love this artistic language, I love the directness of it, I love that it bypasses the intellect and goes directly to the stomach, I like the risk, I like the excitement, I like the fact that it is an art form that constantly reinvents itself, that in it’s very nature it is flexible and evolving and never stays the same. I like the open-mindedness of it, the adventure that every production is.
I love the team work, I love the dialogue, I love that it communicates to all ages, with no distinction of origin, language, social or intellectual background.
I love that it demands a lot of hard work of me, because I love plunging deeply into what I do,
and then I love the moment when it opens up to the world and here we are, in front of each other, artists and audiences, or better still when the whole performance space becomes an encounter space for humans as they are, I love the potential that circus has to change people’s perception of themselves, just by coming in contact with what we do and the result of months of rehearsals.
I love the complexity of the different layers of reading of a show, from the wows of the virtuosity of the technique, to speak of the very basic foundation, to the intriguing human context that our shows have, each in a new and surprising way. And most of all, I like it that what we do makes a difference, in people’s concept of the world and themselves in it.

This brings me to the hows, and they are many… I make circus that matters, with people and for people. With extremely talented sensitive and minded people, this is part of my concept, and my subject matter, the people I choose to work with and the artists in them, are the clay for my oeuvres, it has to be high quality human matter, since they will portray complex characters and personalities, that meet with extremely dramatic challenges in the performances. They need to be highly dedicated, and most of all they need to have good working morals, as they work hard, we all do… In this sense I demand the maximum possible of each of the members of my team. I have been lucky enough and have had the privilege to work with such people.
Once I know what I want to work on, it usually starts with a theme, a subject that demands our attention, it comes up, it presents itself to us and demands attention, I don’t think I can describe it in any other way. We then sit down and write a scenario, Eran and I, while writing the performance scenario we also understand how we want the video work to interact with it, the video scenario is also written in parallel to the work, we then send it out to the team, they read, they react, we retouch the scenario, we then read together, we all ask lots of questions, I say many time “I don’t know”, I struggle to find answers, sometimes they come up with answers to their own questions, or mine, we fantasize, we interrogate ourselves about how would we be in such situations, what references do we have, we look for texts that inspire us, we read a lot, we research together and each his own aspects of his or her part, we discuss, we drink bear and wine, we get to work, we do residencies, we film, we see what we do, we discuss a lot again, I meet the musicians or they meet us, we exchange the concept and the feel, they take their time in parallel to us, we then have the improvisation and the music meet to inspire each other, we then start cleaning up and cutting down, choosing from all our possibilities. We clarify dramatic situations, we rework them, we construct, we deconstruct, we reconstruct, we take some time off, it is usually around this time that I kind of realize what we are actually up too… yea…I know…. late, very late into the work… Up to that point it is only in my mind – where we are going… And now is the point on the way, where the way in life meets my minds eye, and suddenly I see things I didn’t before that reality brings to life, and suddenly there is this project ten times larger than what I previously imagined, larger than life, that I realize we are all in service of… The work coming to life, like a hungry baby demands our full attention and intention…We work the music and the video, without the artists, we then meet again and clarify the timings with the video and the music, we then finalize choreographies, we usually work with a conception of a space for the premiere in mind, so we place the action in space. Lots of technology for that too. The most challenging thing is usually putting the technological world together with the live scenario and bring them into a coherent whole, this can take time, sometimes we need to present the unfinished work to an audience at the exit of a residency to understand what final touches are needed…
That’s when we start opening up to the world, that’s when I get to grasp the first impact our work in closed doors has on people outside of our creative hub. And then starts this whole new phase, of discovery, yes discovery of our own creation.

You see, the fact that I wrote and that I am directing all aspects of this process, as complex as it may be, does not mean I know better than others anything!!!
And this is a point I wish to make completely clear – to be completely honest, for most of the process, for many things, I have no clue… I am just that person who dares pretend and who does that better than anyone else, that I know where I am going, and I do that, as my dear friend and colleague Guy Carrara says with the utmost certainty…

And this is why and how we do what we do. Are we crazy or what?

While writing this I thought, those who read this may be able to see our shows in a different light, now that they have a taste of what we went through to create them…
So, if anyone is interested – we are presenting “All rights reserved” – Revolt # 2,
at the Jerusalem Cinematheque on the 20th and 21st of October 2015, this will be an Israeli premiere of a show we created for the Marseille Cinematheque on the occasion of the BIAC that took place there in January – February this year, it was co-produced by the PNAC Meditteranee, and is presented in the Jerusalem Cinematheque with the kind support of the Israel National lottery Council for Culture and Arts.
It would make a huge difference to us, if people who came to see the show read this blog,
because it will mean our audience has an inside view of the rehearsal process.
And we love that our audiences are an integral part of the creation! In fact, we see you as part of the team, when you get a ticket and come to see us, you make our work and our characters come alive. This is why we do this, for the sake of this long awaited encounter with you, our audiences, worldwide.

May all refugees find a home this year, thinking of them, here are some images from “Somewhere and Nowhere” our performance from 2013,  about immigration, so actual these days:

Photo by Jacky Valero                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                              Photo by Jean Barak

And here is “All rights reserved” – that will be presented in Jerusalem next month, a show about human rights – always relevant to the current situation too…:

 

With much love and the kindest of wishes for the new Jewish Year that starts next Sunday, may human rights be respected and may people find their way home! Amen.

Orit

_______________________________________________________________

J’écris ce post pour commencer une conversation, j’écris ce post pour commencer une conversation sur la création de spectacles de cirque contemporain. Vous vous rappeler du projet que j’ai mentionné dans mon dernier post, “D’une écriture au spectacle”?, c’est un projet qu’on a lancer avec l’aide de la municipalité de Bat Yam, le Fest’Factory a Bat Yam et le conseil des arts et de culture de la loterie National en Israel. On accompagne jeunes auteurs, dans leur premières créations. On fait ça avec grand amour pour la fragilité du processus de création et pour les arts du cirque. Ce qu’on a commencer de faire développeras et deviendras une présentation de notre travail, le répertoire crée pendant les dernières 3 ans dans la compagnie ON. Voila donc un préambule a ça:

Je vais commencer avec le “Pourquoi”, Et je vais commencer avec mon propre pourquoi, parce que la dernière fois que j’ai posée cette question a Eran Shapira, mon partenaire en création, depuis 4 ans, pourquoi on fait ce qu’on fait? Il m’as dit, que je vais probablement être dessus par ça réponse, ou ça seras pas exactement ce que je cherche comme réponse en posant cette question, mais, moi, il as dit, je fais du cirque contemporain avec toi, a cause de toi.

Ca m’a fait rougir bien sure… et il avait raison, ce n’étais pas ce que je cherchais comme réponse.

Voici donc ma tentation a ma réponse:

Je crée du cirque contemporain pour faire une différence, je crée des spectacles pour des personnes, qui parlent de la vie, parce que j’aime le cirque. J’aime cette langage artistique, j’aime sa franchise, j’aime qu’il dépasse l’intellect et qu’il va directement au ventre, j’aime le risque, j’aime l’excitation, j’aime le fait que ça soit un forme d’art qui s’invente a nouveau constamment, que par sa nature il est flexible et continue a évoluer et ne reste jamais le même. J’aime l’esprit ouverte, l’aventure qui est chaque nouvelle création, j’aime le travail d’équipe, j’aime le dialogue, j’aime qu’il communique a toutes âges, sens distinction d’origine, de langue,  sociale ou intellectuelle.

J’aime que ça exige tant de travail dure de ma part, parce que j’aime bien me plonger profondément dans ce que je fais, et puis j’aime le moment ou ça ouvre au monde, et nous voici,  face a face, artistes et publiques, ou même mieux, quand l’espace scénique devient un lieux de rencontre pour des êtres humains tells qu’ils sont. J’aime le potentielle que le cirque a, de changer la perception de sois pour les jeans, juste en se mettant en contacte avec ce qu’on fait, et le résultat des mois des répétitions. J’aime la complexité des different niveaux de lectures d’un spectacle, des Wows de la virtuosité technique, pour parler des fondations de base, au contexte humain intriguant qui ont nos spectacles, chacun d’une autre manière, different et surprenant. Mais ce que j’aime le plus, ce que notre travail fait une différence dans la conceptions des jeans du monde et d’eux même dans le monde.

Cela m’amène au comments, et ils sont nombreux. Je fait du cirque engagée, avec des jeans pour des jeans. Avec des jeans qui ont du tallent, sensibles et intentionné, ça fait partie de mon concept, et ma matière de base, les jeans avec lequel je choisis de travailler et les artistes en eux. C’est la terre de mes oeuvres, ça doit être une matière humaine de haut niveau, puisqu’ils vont jouer des personnages complexes, qui rencontre des défis dramatiques en spectacle. Ils/elles doivent être bien dédiée et motivées, et plus qu’autre, ils doivent être bosseurs, puisque ils vont devoir travailler dure, comme nous tous… Dans ce sensé je demande le maximum possible de chaque membre de mon équipe. J’ai eu de la chance et le privilège de travailler avec des jeans comme ça.

Une fois que je sais sur quoi je veux travailler, ça commence d’habitude avec un thème, un sujet qui demande notre attention, il se présente et il demande notre attention, je ne pense pas que je peu le décrire autrement. On s’assoit, et on écrit un scénario, Eran et moi, en même temps de l’écriture du scénario du spectacle, on comprends comment on veux que la video interagis avec l’action sur scène. Le scénario de la video est donc écrit, en parallèle. En suit on envoie le scénario a l’équipe, ils lisent, ils réagissent, on le retouche, on se réunis pour lire tous ensemble, on se pose plaine des questions, je dis souvent “je ne sais pas”, je m’efforce a trouver des réponses si possible, des fois c’est eux qui viens avec les réponses a leur propre questions, ou les miens, on se crée des fantaisies, on s’interroge par rapport a comment on saurait dans des situations similaires, qu’est ce qu’on a comme références, on cherche des textes qui nous inspire, on lit beaucoup, on même une recherche ensemble, puis chacun les aspects de son propre rôle, on discute, on bois de la bière, du vin, on se met au travail, on passe par des périodes de résidences, on filme, on regarde ce qu’on fait, on discute beaucoup encore, je rencontre les musiciens, ou ils viens nous rencontrer, on échange le contexte et l’atmosphère, ils prennent leur temps en parallèle a nous, on fait rencontrer l’improvisation et la music pour s’inspirer, on commence alors a nettoyer et couper, choisissant de tout nos possibilités. On clarifie des situations dramatiques, on les retravaille, on construit on déconstruit, on reconstruit, on prends du temps a part. C’est a peu prêt autour de ce temps la que je me rends compte de ce qu’on est en train de faire…Oui… je sais, c’est tard, très tard dans le travail… Jusqu’a ce point c’est seulement dans ma tête – notre destination, et maintenant c’est le moment sur notre chemin ou le chemin dans la vie, ou en réalité rencontre ma vision de l’esprit, et soudainement, je vois des choses que je n’ai pas vu avant, auxquelles la réalité donne vie, et voila ce projet dix fois plus grand de ce que j’ai pu imaginer avant, plus grand que la vie, que je comprends qu’on est tous a son service… La création naisse, comme en bebe, qui a faim, demandent notre attention et intention totale….On travail la video et la musique, sens les artistes, on se rencontre encore une fois et on clarifie les temps avec la music et la video, ensuite on va finaliser les chorégraphies, d’habitude on travail avec la conception d’un lieux pour la première représentation, on place donc l’action dans l’espace. On commence a envisager la lumière, Jake Sliv, notre régisseur lumière nous rejoint pour les répétitions, il prépare son plan. Plain de technologie pour ça aussi. Le plus grand défi c’est souvent mettre la technologie avec le vivant ensemble sur scène pour former un tout cohérent. Ca peux prendre du temps, souvent on doit présenter un étape de travail a la sortie d’une résidence pour mieux comprendre les touches finales nécessaires…

Et c’est la qu’on commence vraiment a ouvrir au monde, c’est la que je commence a comprendre le premier impact qu’a notre travail dans le studio pour les jeans, en dehors de notre hub creative.

C’est la qui commence ce nouveau phase de découverte, oui, découverte de notre propre création.

Vous voyez, le faite que j’ai écris et que je dirige tout les aspects de ce processus, complexe telle qu’il peux être, ne veux pas dire que je sais mieux que les autres quoi que ce soit! Et c’est un point que je veux mettre au claire, pour être complètement honnête, pour la plus grande partie de ce processus, pour plain des choses, je ne sais pas trop… Je suis, tout simplement cette personne qui ose prétendre, et qui le fait mieux que les autres, que je sais ou je vais, et je le fais, comme dit mon cher ami Guy Carrara, en toute certitude…

Et c’est pourquoi et comment on fait ce qu’on fait. On est fou, ou quoi?

En écrivant ça, je pensais, que ceux qui lisent ce post, vont peut être pouvoir voir nos spectacles d’une autre manière. Maintenant qu’ils ont les gout de ce qu’one a fait pour les créer…

Donc, s’il y a quelqu’un qui est intéressé, on présente “All rights reserved” – Révolte # 2, au Cinémathèque de Jerusalem le 20 et 21 Octobre 2015, ça seras une première Israélienne d’un spectacle créé pour le Cinémathèque de Marseille a l’occasion de la BIAC, Marseille, PACA qui a eu lieu en Janvier – Février de cette année. Ce spectacle est une co-production du PNAC Méditerranée, Marseille, et il est présentée au Cinémathèque de Jerusalem avec l’aide du conseil des arts et de culture de la loterie national d’Israel.

Ca ferras une énorme différence pour nous si les jeans qui viens voir les spectacles lise ce blog, parce que ça voudras dire que nos spectateurs ont un regard intérieur de notre processus de création. Et on aime que notre publique fait partie intégrale de nos créations! En effet, on vous vois comme fessant partie de l’équipe, quand vous achetez une place et que vous venez nous voir, vous donner vie a notre travail et a nos personnages. C’est pour ça qu’on fait ça, pour ce moment bien attendu de rencontre avec vous, nos publiques partout.

Avec amour et mes meilleurs veux pour le nouvel an Juif qui commence Dimanche, Que tout les réfugiée trouvent un chez sois cette année, Amen, en pensant a eux, voici deux photos de notre spectacle de 2013, “Somewhere and Nocher” qui parle d’immigration, toujours aussi actuelle: 

Photo by Jacky Valero                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                              Photo by Jean Barak

Et voici une image de “All rights reserved” – un spectacle sur les droits de l’homme, toujours aussi pertinent:

Orit

________________________________________________________

אני כותבת את הפוסט הזה כדי לפתוח שיחה, אני כותבת את הפוסט הזה כדי לפתוח שיחה על יצירה של קרקס עכשווי. אתם זוכרים שבפוסט הקודם הזכרתי את פרוייקט הליווי ליוצרים צעירים, ״מכתיבה למופע בקרקס העכשווי?״, זה פרוייקט שהתחלנו בו בעזרת עירית בת ים, הפסט׳פקטורי בבת ים ומועצת הפיס לתרבות ואמנות. אנחנו מלווים יוצרים צעירים, ביצירותיהם הראשונות. אנחנו עושים זאת מתוך אהבה עמוקה לשבריריות של תהליך היצירה, ולאמנויות הקרקס. מה שהתחלנו לעשות השנה יתפתח ויהפוך לפרזנטציה של העבודה ודרך העבודה שלנו, ויציג קטעים מתוך רפרטואר הלהקה משלוש השנים האחרונות.

הנה מבוא קטן לעתיד לבוא:

אני אתחיל עם ״הלמה״. ואני אתחיל עם ה״למה״ הפרטי שלי, בגלל שבפעם האחרונה ששאלתי את ערן שפירא, שותפי ליצירה בארבע השנים האחרונות, ״למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים?״, הוא אמר לי שאולי אתאכזב מתשובתו ושזה בטח לא מה שאני מחפשת בתשובה לשאלה הזו… אבל הוא עושה קרקס עכשווי איתי, בגללי.

זה כמובן גרם לי להסמיק, אבל הוא צדק, זה לא מה שחיפשתי בתשובה לשאלה הזו…

הנה אם כן הנסיון שלי לענות ע השאלה הזו:

אני יוצרת קרקס עכשווי מעורב, שעושה הבדל, אני יוצרת קרקס עבור אנשים, שעוסק בחיים, כי אני אוהבת את הקרקס. אני אוהבת את השפה האמנותית הזו, אני אוהבת את הישירות שבה, אני אוהבת   שהיא עוקפת את המוח ונוגעת ישר בבטן, אני אוהבת את הסיכון, את הריגוש, אני אוהבת שאמנות הקרקס ממציאה את עצמה מחדש כל הזמן, שמעצם טבעה היא גמישה וממשיכה להתפתח ומשתנה תדיר. אי אוהבת את הפתיחות, את ההרפתקה שכל הפקה היא, אני אוהבת את עבודת הצוות, אני אוהבת את הדיאלוג, אני אוהבת ששפת הקרקס מדברת אל כל הגילאים, אל אנשים ממקורות תרבותיים, של שפה, דת, דרגה חברתית או אינטלקטואלית. אני אוהבת שזה דורש כל כך הרבה עבודה קשה ממני, כי אני אוהבת לשקוע בעבודה עד מעל לאזניים עם כל נימי גופי, רוחי ונפשי. ואז אני אוהבת את הרגע בו היצירה נפתחת לעולם, והנה אנחנו, אמנים וקהל אלה מול אלה, או יותר טוב, כשמרחב ההופעה הופך למקום מיפגש של אנשים באשר הם. אני אוהבת את היכולת של הקרקס לשנות את התפיסה של אנשים את עצמם, ולו רק כשהם באים במגע עם העבודה שלנו ועם התוצאה של חודשים של חזרות. אני אוהבת את המורכבות של מספר רובדי קריאה של היצירה הקרקסית: את הוואואים של הוירטואוזיות הטכנית, אם להזכיר את היסודות הבסיסיים, עד ההקשרים האנושיים המרתקים שיש בהופעות שלנו. כל מופע בדרכו הוא, השונה והיחודית. אבל מה שאני הכי אוהבת, זה את השינוי שהעבודה שלנו עושה, בתפיסת העולם והאדם בתוכו.

זה מביא אותי אל ה״איכים״, והם רבים. אני עושה קרקס שיש לו מה להגיד, עם אנשים ועבור אנשים. עם אנשים מוכשרים, רגישים וחושבים, זה חלק מהקונספט שלי, אלה חומרי הבסיס שלי. האנשים איתם אני בוחרת לעבוד והאמנים שבהם. זה החומר ממנו עשויות היצירות שלי, זה חייב להיות חומר אנושי ברמה גבוהה, כי הם יידרשו לגלם דמויות מורכבות, שיתקלו באתגרים דרמטיים מורכבים במהלך המופעים. הם צריכים להיות נכונים ולהקדיש עצמם למאמץ, בעלי מוסר עבודה גבוה, כי הם יעבדו קשה, כמו כולנו… במובן הזה אני דורשת את המקסימום מכל חבר בצוות. היו לי מזל וזכות לעבוד עם אנשים כאלה.

ברגע שאני יודעת על מה אני רוצה לעבוד, זה מתחיל בדרך כלל עם נושא, שדורש את תשומת ליבנו, נושא שמופיע, עולה ודורש תשומת לב, אני לא חושבת שאני יכולה לומר זאת אחרת. אנחנו מתיישבים ערן ואני, לכתוב סצנריו, במקביל לסצנריו של המופע החי, מתגבש לו תסריט הוידיאו, כי תוך כדי עבודה אנחנו מבינים איך אנחנו רוצים שהוידיאו יתקשר עם המופע. כשאנחנו מסיימים לכתוב גירסה ראשונה, אנחנו שולחים את הסצנריו שאר חברי הצוות. הם מגיבים, אנחנו משכתבים, אנחנו ניפגשים לקרוא כולם יחד, שואלים הרבה שלאלות, אני אומרת הרבה ״אני לא יודעת״, אני נאבקת למצוא תשובות, אם אפשר, לפעמים התשובות באות מחברי הצוות, לפעמים הם עונים על שאלות שלי. אנחנו מפנטזים, חוקרים את עצמנו לגבי איך היינו מגיבים במצבים דומים לאלה של הדמויות, מחפשים חומרים  להתייחסות, טקסטים שמעוררים בנו השראה, אנחנו קוראים בנושא, עורכים מחקר משותף, ואז כל אחד חוקר את האספקטים השונים של תפקידו הוא, אנחנו דנים, שותים בירה, יין, מתחילים לעבוד, עוברות תקופות של רזידנסים, תקופות עבודה אינטנסיביות יחד, אנחנומצךמים בוידיאו, צופים בחומרים, דנים עוד הרבה, אני ניפגשת עם המוזיקאים, או שהם באים לפגוש אותנו, אנחנו דנים בהקשר ובאוירה, הם לוקחים זמן לעבודה במקביל אלינו, אנחנו מםגישים את המוסיקה עם האימפרוביזציה כדי שיעוררו השראה בעבודה. ואז אנחנו מתחילים לנקות ולחתוך, לבחור מתוך כל האפשרויות העומדות בפנינו. אנחנו מבהירים מצבים דרמטיים, מעבדים אותם מחדש, אנחנו בונים, מפרקים, בונים מחדש, לוקחים זמן כל אחד לעצמו. זה פחות או יותר בשלב הזה שאני מחילה להבין עם מה בדיוק יש לנו עסק… כן… אני יודעת, זה מאוחר, מאוחר מאוד בתהליך העבודה… עד אותו רגע, הכל נמצא בראש שלי, התוצאה הסופית אליה אנחנו שואפים, ועכשיו מגיע הרגע בו המציאות פוגשת את החזון וניתן לראות את מה שהמציאות נותנת לו חיים, והנה הפרויקט הזה גדול פי עשר מכל מה שיכולתי לדמיין קודם לכן, גדול מהחיים עצמם, ואני מבינה שכולנו בשירות היצירה…היצירה קורמת עור וגידים, כמו תינוק רעב, דורשת את תשומת הלב והכוונה הבלתי מעורערים… עובדים על הוידיאו ועל המוסיקה, ללא האמנים, ואז ניפגשים כולם שוב ומבררים את הזמנים עם הוידיאו והמוסיקה, ואז סוגרים את הכוריאוגרפיות. בדרך כלל אנחנו עובדים עם תמונה של מקום לבכורת המופע, ממקמים פעולות במרחב הבימתי. מתחילים לחשוב תאורה, ג׳ייק סליב, מעצב התאורה שלנו מצטרף לחזרות, הוא מכין את תכנית התאורה שלו. הרבה טכנווגיה, גם כאן. האתגר הגדול ביותר הוא להביא את הוידיאו, המוסיקה והתאורה לכדי מכלול אחד שלם וקוהרנטי עם המופע החי. זה יכול לקחת הרבה זמן. לעיתים קרובות אנחנו מציגים שלב בתהליך לפני קהל בסוף רזידנס, כדי להבין טוב יותר את הנגיעות הסופיות ההכרחיות…

וכאן אנחנו באמת מתחילים פתוח את היצירה לעולם, וכאן אני רק מתחילה להבין את ההשפעה שיש לעבודה שלנו בחלל החזרות על הקהל, מחוץ להאב היצירתי הסגור שלנו. כאן מתחיל השלב החדש הזה של גילוי, כן, גילוי של היצירה שלנו עצמנו.

אתם רואים, העובדה שכתבתי ואני מנהלת את כל התהליך הזה על כל האספקטים שלו, מורכבים ככל שיהיו, לא אומר בהכרח שאני יודעת טוב יותר מהאחרים דבר! וזו נקודה שאני רוצה להבהיר, על מנת להיות כנה לחלוטין. לאורך רוב רובו של התהליך הזה, בקשר להרבה מאוד דברים, אני לא יודעת הרבה… אני פשוט, מעזה להעמיד פנים, באופן חד וחלק, שאני יודעת לאן פנינו מועדות, ואני עושה זאת, כפי שהגדיר זאת ידידי הטוב גי קרארה, בבטחון מוחלט…

ולכן וכך, אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. שגעון לא?

בעודי כותבת שורות אלה, חשבתי לעצמי שאלה שיקראו את הפוסט הזה, יוכלו אולי לראות את המופעים שלנו בדרך אחרת. עכשיו שיש להם טעימה ממה שנעשה על מנת ליצור אותם…

אז, לכל המעונין, אנחנו מציגים את ״כל הזכויות שמורות״, בסינמטק ירושלים ב 20 וב 21 באוקטובר  2015. זו תהיה בכורה ישראלית של מופע שנוצר עבור הסינמטק של מרסיי, בזמן הביאנלה הבינלאומית לקרקס עכשווי שהתקיימה שם בינואר-פברואר, השנה. זו הפקה משותפת עם מרכז הקרקס הלאומי והים תיכוני במרסיי והוא מוצג בסינמטק בתמיכתה הנדיבה של מועצת הפיס לתרבות ואמנות.

זה יעשה הבדל עצום עבורנו, אם האנשים שיגיעו לראות את המופעים האלה יקראו את הבלוג הזה, כי המשמעות של זה תהיה שלקהל שלנו יש מבט םנימי על תהליך היצירה. אנחנו אוהבים שהקהל שלנו הוא חלק אינטגרלי מהיצירה! לאמיתו של דבר, אנחנו רואים בקהל חלק מהצוות שלנו, כי כשאתם קונים כרטיס ובאים לראות אותנו, אתם מחיים את העבודה ואת הדמויות שיצרנו. בגלל זה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, בשביל הרגע המיוחל הזה של מיפגש איתכם, הקהל שלנו באשר הוא.

באהבה ועם מיטב האיחולים לשנה העיברית החדשה הבאה עלינו לטובה, מי ייתן וכל הפליטים ימצאו בית השנה, אמן. במחשבה עליהם, הנה שתי תמונות מהמופע ״אי שם ובשום מקום״ שיצרנו ב 2013 והעוסק בהגירה, תמיד אקטואלי:

Photo by Jacky Valero                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                              Photo by Jean Barak

והנה תמונה מהמופע ״כל הזכויות שמורות״ שיוצג בירושלים, ועוסק בזכויות אדם, גם הוא רלוונטי כתמיד:

אורית         

After “Francois” in Bat Yam, “All rights reserved” at the Jerusalem Cinematheque, October 20th and 21st

So “Francois” just premiered at the Bat Yam International theater and art in the street festival. Now we are looking forward to the next performances with the whole company, in the Jerusalem Cinematheque. “All rights reserved”, the second chapter of the Revolt series, will be performed there on the 20th and 21st of October.

This performance was created for the Marseille cinematheque and it is only natural it will perform in the Jerusalem cinematheque, for its Israeli premiere. I am looking forward to the whole company coming together again for two performances, supported by the national lottery council for culture and arts. Without their help, it would not be possible for us to run this show in Israel. I guess this is an occasion to celebrate our partners in assisting us to proceed with the work we do. This includes the Bat Yam municipality, culture department and the Bat Yam festival that produced “Francois”.

“Francois”, was born out of a research for our new project Revolt # 3, initiated as – “From writing to interpretation, in contemporary circus”, a project supported by the Bat Yam municipality,the Gare Franche in Marseille, the Pole national des arts de cirque in Marseille. In the context of this project, we accompanied the new creation of Simona Lewis “Men To Be”, a taste of which was also presented in the Bat Yam Festival.

Revolt # 3 will be our next creative adventure, It involves opening up our creative process to wide audiences, and working with youth in the northern quarters of Marseille, to collect their Revolt stories and turn them into art. In our case, a circus show.

Hopefully we will get the funding requested for this project and the work will continue through 2016.

So, never a dull moment with us. Here are 2 videos one in English about “Francois” and some other work we’ve done here during the years, and a video about “From writing to interpretation”. Hebrew with French subtitles.

Enjoy!

and have a Great new Jewish year starting on the 13th of September!

An interview on i24news in Culture 25th August 2015

Support at Last! Fast motion working tips. Dedicated to Inbal Ben Haim.

About a week ago, I was going to Tel Aviv for a meeting, a rehearsal and a presentation to the Rabinovich foundation, for one of our current running shows, Revolt # 2 – “All rights reserved”. The Rabinovich foundation is, I have to say, a foundation supported by and reflecting the rules of support of the ministry of culture. Having said that, I must remember and remind of my post dating October 9th 2014, entitled “Where does the money go?” And how to go on creating circus without financial support?… So this is noteworthy, that a foundation supported and conducted according to the rules and regulations of the ministry of culture calls us over for a presentation. While I was presenting the company – what became immediately very clear is, that they obviously did not read our project presentation before inviting us, since they were shocked to hear half of the company were European artists and that we had no intention of replacing them with Israeli artists, in view of the low level of several disciplines we use in this show… And on top of that, the show is about “Human rights and our incapacity to respect them”, immediately the representative of the culture administration joked, she had to maybe go out… of course she didn’t. Truth be told, our incapacity to respect human rights is not only an Israeli fault it is an international widespread and extremely dominant problem, defining our human identity, which is a point we make in the show. Nevertheless, representatives of the Israeli cultural administration, will from now on, hear everything even remotely relating to Israeli policy or political issues as potentially undermining the government and the state… So immediately after, twice, once in the hall and once outside of it, a member of the committee, came up to us explaining the rules and regulations they have to abide by, have nothing to do with the declaration of the newly appointed minister of culture about Israeli artists who undermine the legitimacy of the state of Israel or something to that effect… We said we perfectly understood, of course… This whole experience made me understand how well I chose the team I work with and that resulted in a post on Facebook, explaining we don’t really care so much, since we are in no category in the ministry and thus like the circus we make, we are free, so there!

So, I just want to say, that luckily for everyone, the government, as well as we, artistes and cultural operators, there is one other foundation in Israel that supports contemporary circus as such, and that is the national lottery council for culture and arts. And that finally, after various rejections this year, after having deposited all possible and imaginable projects that correspond to all foundations I know may support our work or part of it, finally we got, again, this year the support of the lottery, for running Revolt # 2 – “All rights reserved”. Hura! But not only that! Through the request deposited by the city of Bat Yam, our residency project, accompanying young authors in contemporary circus, got support. In the first year of its creation. so two projects we are involved in got support.

I have to express my deep gratitude here, I think we couldn’t have had it better for what we are up to. Finally somehow, it all comes together, our efforts and the results and implications of them. So here is some value for others, as so it is, that when you get some, you can share some:) And this is thanks to Inbal.

One of my all times favorite artists I have had the privilege of working with is Inbal Ben Haim. Inbal grew up, in the early years of the circus in Binyamina – what the world knows as The Free Dome project, then in the Shabazi circus, then with Guy Carrara and me in “Somewhere and Nowhere” in 2012-2014, and then in Piste D’azure – a circus school she went to – for the past two years, before being accepted to the Centre National des Arts du Cirque, in Challons en Champagne, in May of this year.

She went with me that day, with the meeting, rehearsal and presentation, by car to Tel Aviv. On the way, she asked me if I had any idea where she could get some financial support for her two years in Challons, being a foreign student and all. I called the French consulate, gave her some e-mail dresses and wrote to Guy, who, like me, was ready to write any recommendation letter she wanted for the support she needs. Finally she found one foundation that has an application relevant to her, but she needed urgently a letter – by this coming Friday, I said no sweat, I will write. (The foundation is French so the letter had to be written in French of course). We exchanged a few mails and this morning after having received her last message, I took 15 minutes to write a recommendation letter for Inbal, in French, which is a joy, since I have so many good things to say about her. About who she is, after knowing her since 15 years, taught her, worked with her in various projects, directed her as an artist, and just having her as a dear colleague and friend. I immediately sent it to her. She was amazed at the speed and the little time it took me, and asked:

“Wow, that’s amazing! are you working in fast motion or something? can you teach me how to do that?”…

So as I usually do, I said it was a pleasure to help and that fast motion working – yes I have a couple of tips about it, come to think of it… And here they are, shared with you all thanks to Inbal who asked if I could teach her, so here are my Fast motion working tips, they work for me, I truly hope they will work for you too, please let me know, comment and share your experiences after having tried these out:

1. Know what to do and when to do it, and possibly why you do a certain thing at a certain moment. We all have different reasons for why we do things. Be aware of when is the right time to do something, when you are “on a role”, as they say, when it’s most easy for you, when you can concentrate on the thing itself, undisturbed. No matter what it is, focus is important, and most importantly when you can enjoy doing it. Writing a recommendation letter for Inbal gives me tremendous joy for many reasons, but mostly because I am sharing her success with her and with others and I get to see what my role was in her being who she is today. Tremendous joy for those 15 minutes, and more so when I can share these tips too afterwords:)

2. When you say you will do something – just do it – walk your talk, it’s a matter of integrity, life really is much easier for you when you know this is who you are, someone that walks her talk. You know you can trust yourself, and most importantly, others know they can trust you. This makes normal speed change into the speed of light.

3. And so when you work in a team, sometimes when you say something, other people can walk your talk, which is great! Even better is, when you think something, and it is done – that’s very high level team work. Better still, and possibly the highest level, is things just happen and take place as they should, without you even having to think about it, this is the joy of a great team! So choose well, your team mates, this is vitally important and speeds up things tremendously.

4. Never think of a dead line as the last date for anything you need to do, always take between ten days to 2 days before a deadline as your last date for a project. this way if there are any unexpected last moment things you need to take care of, you can do what ever is needed with ease. And if there’s nothing extra, you gain a few days for other things to advance or for rest, which is extremely important! Especially for fast motion people. Rest and slowing down now and again to regenerate is vital!

5. Be generous, it pays back always. In time.

And one last thought, my father always said, “everything is urgent”, which is true as long as you don’t get stressed by this thought. If you love what you do and are passionate about it, anything and everything is urgent anyway you look at it. But you need to be able to distinguish what comes first. I always say – what comes easy and is most enjoyable and reminds me who I am, is always the best thing to start your day with, it will give you energy for much more.

Such was the letter for Inbal. It reminded me of who I am. Thank you!

Cheers and easy fast motion to you all!

Don’t forget to comment and share how things work for you!

Blessings,

Orit

 

Florian/Francois and the “Home” feeling I have with my profession

So Florian/Francois, is Gone, back to France, what a pleasure it is always to work with him, I really feel blessed. We had a short residency for our new project for the Bat Yam Theater and art in the street festival that will take place at the end of August, and we started accompanying young circus artists for their first creations. And also, Florian gave a Chinese Pole workshop in Shabazi Circus. It was a full week!

So I invested a whole week with Florian’s personage, Francois, his full name is Francois Michon, some of you may know him from Revolt # 2 – “All rights reserved”, where he was reciting the French Human rights declaration amongst other things… So here is Francois, fired from his last position, living in the street, confronting his right for privacy… It was a great deal of fun,      so many stupid ideas in one week! We really exceeded ourselves this time… It was only the two of us, so no one disturbed, (except for the birds and pigeons shitting on us…) And we understood we just love bullshit, (much more than pigeon shit…) Especially Francois’s bullshit, because he is so funny, lovable as well as laughable, extremely creative, in service, always, as we know him from the last show, of course… and full of grace… Let us hope the Bat Yam audience likes him too, which still remains to be seen. For the first time since 2 years, we are back to a small form, only 20 minutes long and for the street. A solo. But one that we take to heart in many ways…

We learned a lot about ourselves, our work, what we have to offer and give to people, we learned a lot about give and take, about storytelling and drama, about our past experience together as interpreting artist and director, and what this experience is evolving to, and becoming, and how precious this is, not only for ourselves, but for others too… I personally got very well, how privileged I was to have had Guy Carrara as a mentor, co-artistic director and festival director that programmed quite a few of my shows in the past years, and how spoiled I have become thanks to him, and how his stand for my work and artistic vision was invaluable for my evolution as a contemporary circus director. A lesson I never stop learning again and again in every step of the way. As if he put this drop of magic potion in my wine back somewhere in 2010 or 2011, and that magic is working within my body, mind and soul, and will continue doing so for the rest of my life.  I feel it in my veins when I carry Chinese poles with Florian, setting them up, learning more and more about this discipline and its possibilities, when I sleep and eat and drink and drive and breath the dust of the place hosting our work, when I demand more and more, of Francois, knowing full well, there is only one way to get this job done, notwithstanding the circumstances and constraints, and that is, to do our best and take pleasure in doing that, no matter what it takes… In short, we could recognize finally, the way we did together, since Guy first brought Florian to Israel in 2012… 10-11 visits ago… when we still had no idea…
How grateful can one be for one’s work, it never ceases to amaze me.
Thank you Flo, for this wonderful week! 

So this whole thing got me thinking about what I most like to do, which is create contemporary circus, how privileged can one be to do what one really loves doing! Not that I live from it so well, but I am at times, paid for doing this, and that’s already a lot! And the times I am not paid, well at least I feel at home, and privileged to be with the people I work with, so that even if someone would pay me a lot of money to stop doing this, I never will! Because without it, I am simply not myself, which is saying a lot too.

Tomorrow I am doing two encounters in a high school about my work, and I am so excited! Because I get to inspire young people to do what they love doing, and to do it professionally. And that too, is a lot! If I can do that tomorrow, It will be more than enough for me, and if I get them to be a little more curious about contemporary circus on the way, that will be great!

Cheers!

Orit

And here is a small picture of my revolting circus family, some members are obviously missing since they were out of the country… But nevertheless, it’s just to show you how one can say Revolt and they are all there together in it, literally, and in so many other ways too, God bless them!

Effortless creation

It’s been a while since I wrote a post.

I was busy, busy fund raising mostly and paying debts, as I still am, nothing changed about that. But recently I see a light at the end of this tunnel, not only because of all my fund raising efforts that may have us have a little more funds in 2016, but mostly because I am at my home office, the spring is here, passover the holiday where we celebrate freedom, just went by, I had a great time with the kids at home, and now, I will be back to my fund raising efforts for the projects of the coming year. But this holiday was great, just before it started, in addition to all the circus debts, we received, a demand for the payment of 15,000 ILS retroactively for 2015-2014 on a rehearsal space we have in our garden. Of course there is no logical justification for the taxing of 2,160 ILS per two months, where this place barely makes 800 ILS a month… and much less than that last year… So following  a joint decision to start renting the space on a regular basis for various activities, I just decided, to put out an announcement on Facebook to Circus friends and artists who are looking for a space to rehearse or give workshops in. With no great effort on my part in the last two weeks students from the Sandciel circus school were rehearsing here, and a two days object manipulation workshop took place yesterday and the day before, for which people continue thanking and praising the work and the space. Two activities that generated the sum we need to pay monthly for the space – exactly 1,100 ILS.

Not only was this not an effort, it was a pleasure – to be able to give needing artists a place to work. It was a pleasure to see them work, to know they are here, to sometimes make coffee for them, and to know I am still fulfilling my vocation of supporting and developing contemporary circus in Israel.

I must admit this was a great revelation to me – I didn’t know this was possible and so easy, to effortlessly assist so many people, and to take so much pleasure and satisfaction in it!

So I decided to research into this effortless way of being and doing. And here is what I came up with that works for me for now, If I need to give myself or anyone wishing to try this out, some guidelines, here they are:

• If anything feels “not right” – don’t do it, postpone it – maybe it is not the right time, or just let it come to you in it’s own time. This demands “non attachment”.
• If you are enjoying something – continue doing it! Create all the circumstances and possibilities for you to go on and enjoy whatever it is you are doing as often as possible. This demands creativity, but for the best reason, and usually for things you enjoy – you have all the motivation and creativity you need – right?
• Do not complain – ever! Just replace what doesn’t work for you with what does. Now, this seems like an easy one, but demands as in the first guideline – “non attachment” – which is to be practiced for quite a while… Just let go, of what is not absolutely necessary. From my short experience at effortless being and doing, there will always be people around to want to do things you thought you just “had to do”, or letting go of things, will show you that what you thought was necessary, is very simply not so.
• Trust that the constellation of things in your life is accurate, as accurate as it may be at a present moment. Which will require you to see the best in every situation – no matter how terrible it might seem at a first glance… Another important practice to follow daily and every single moment.
• Trust and know, that all you really need, will be there for you at the right moment.
• Stay open and flexible as much as you can, while keeping your integrity, to be able to cease opportunities that come to you as soon as they appear in your life, be “quick witted”, in this sense. Now this is a tricky one, the most tricky of all guidelines here noted. For how can one keep integrity intact and still keep an open flexible mind? Well… that’s a whole new post! So I will try to elaborate on that one next time… If you have any ideas – let me know!

For now, I have managed to keep these guidelines for the last 3 weeks, it has been a joy, I cannot stress the importance of this revelation… And thinking that all it demanded was a demand of an exceedingly outrageous amount of municipality taxes in addition to the debts I am paying:)

Go figure!

All best,

Orit

 

Remerciements et prières, Gratitude and prayers, תודות ותפילות

                                                                   ©Jean Barak

2 Février 2015, c’est l’anniversaire de mon père aujourd’hui. Il a 86 ans.
Je suis en route de retour du BIAC. On a crée 2 spectacle pour cette biennale, on a fait 9 représentations de ces spectacles. On a fait un bon boulot. On a bien travaillé et beaucoup. Suis-je contente? Oui, extrêmement contente.

Les spectacles qu’on a présenté ont l’air de parler aux spectateurs, les toucher profondément. Je suis contente. J’ai eu une équipe extraordinaire d’artistes, techniciens et créateurs qui font que ca soit plus facile sur tout les niveaux de faire un bon travail, qui font le meilleur possible a toute instant avec les circonstances qui se présentent. Ils sont dédiée, même si des fois ils ne sont pas sure de la bonne chose a faire, ils continuent a questionner, moi et eux mêmes par rapport a la création, ils les maintiennent en vie, ces spectacles, et moi avec eux, ils m’inspirent, et le publique aussi. Les réactions qu’on avait du publique m’ont convaincu qu’on était sur le bon chemin, notre travail est important, ce travail en certaines manières change la constellation des choses, a une certaine échèle on met une nouvelle lumière sur ce que la vérité peut être pour chacun de nous dans ces temps troublés… On est a la recherche d’une vérité, on ne fait pas des compromis sur la route. Je crois qu’il y a quelque chose par rapport a qui nous sommes et comment on fait ce qu’on fait, qui inspire les jeans, je ne sais pas a quel mesure, mais on touche des territoires de conscience peu explorées,
je sais. J’espère que la différence qu’on fait est pour le bien. J’espère que les jeans se posent des questions, j’espère qu’ils font face a leur vérité, dure tell qu’elle peut être et qu’ils n’ont pas peur d’être qui ils choisis d’être. J’espère…

On manque des ressources, presque toujours, on vie dans une sensation étrange de n’avoir pas assez de temps, pas assez d’argent, pas assez des personnes pour faire ce qu’on rêve de faire.
J’ai toujours ces rêves énormes, je fais ce qu’il faut pour les réaliser, ils sont toujours 10 fois ma taille, mes rêves, je rencontre souvent des problèmes a cause de ca, financières surtout, et puis je dois trouver une sortie de secours. Mon rêve maintenant est que ces deux spectacle continuent a vivre pendant les deux ans qui suivent, qu’on pourras continuer a perfectionner ce travail bien fait, qu’on continue a rencontrer des jeans avec ces spectacles, que les opportunités se présentent pour tourner avec ces spectacles autour du monde. Je souhait que ce bon boulot qu’on fait seras vu et toucheras des centaines des milliers des spectateurs, je prie que cela vive. Je prie que notre sincérité prévale, que nos efforts et intentions vrais et honnêtes, auront une réponse, et mériteront leur place dans ce monde troublée.

Je prie pour plus des partenaires pour ce travail, je prie pour qu’on sache constamment et pour la sensation qu’on est la les uns pour les autres, je prie que cela grandisse, que ca ne seras pas juste une goutte dans l’eau pour une fois, je prie que ce projet devient la vague qu’il a était conçu d’être.
Je prie les étoiles, l’univers, dieu, la nature humaine, et assez des personnes qui ont vu ou sentie notre énergie pour nous montrer la route et les prochains pas, je prie qu’on n’arrête jamais de faire ce qu’on fait, je prie des coins plus profondes de mon cœur, je prie pour un future a ce travail pour une longue vie.
Je prie pour encore plein des rencontres émouvants et sincère avec des jeans qui m’appellent pour dire que c’est important, et comment ils sont touchée par ce travail, comme a Marseille. Je prie pour des questions posées et des réponses trouvées, je prie pour des yeux brillants, des embrassements et des “êtres avec…” qui bougent des montagnes, je prie pour la volonté et la force pour continuer, je prie pour nous tous, je prie pour une manière de vivre et de toucher les âmes les uns des autres avec amour, respect, appréciation, et sensibilité, je prie pour plus des journées comme ces qu’on vient de vivre a Marseille.

Je remercie les personnes qui m’ont inspirée a prendre cette chemin et la suivre, mon père qui a 86 ans aujourd’hui qui n’arrête devant rien, ma mère, qu’avec sa mort m’a inspirée a faire moins des compromis et de continuer contre tout chances, Guy Carrara et Raquel Rache de Andrade que je remercie éternellement, vous êtes devenues pour moi, des parents spirituelles que je regarde avec respect et admiration, Simon Carrara, Gaëlle Bottée, Eran Shapira, Nirit Shapira – mes plus proche partenaires de tous les jours, Jake Sliv, a sa manière particulière d’être la toujours quand on a besoin de lui, Tomer Gerbi sans lequel l’ allure des choses auras était complètement different :), Eliya Natalya Eizerikova dans ces multiples roles, Dori Ben Zeev et Assaf Givati qui nous suivent avec leur music et coeur partout, Florian Meheux, avec lequel j’ai le privilège de créer des nouveaux personnages et des nouvelles manières de peindre la vie en cirque, Claire Ruiz, Damiano Fumagalli, Alice Roma, Namer Golan, Neta Pollak et Shai Ramot de quelles je demande beaucoup, et qui ne me déçoivent jamais, depuis qu’on a commencer a travailler ensemble, qui sont le corps physique, et l’esprit de cette compagnie de cirque. Bravo! Vous continuez a grandir en tant qu’artistes et êtres humains et vous m’inspirez a grandir avec vous.
Eynat Canor et Lee Sever qui nous ont rejoint depuis quelques mois et qui font chacune de son cotée ce qu’elles peuvent pour nous amener vers cet avenir qui nous attends, ainsi que Hagar Cohen, qui me rends la vie plus facile quand elle est la, et ceux qui ont commencés la route avec nous, qui nous suivent toujours de loins, meme si leur route n’est plus la meme que la notre, Boaz Yakhin, Maya Miller, Inbar Even Zur Gilat.

Qu’on soit tous bénie et que le spectacle continue comme il se doit!

Orit

———————————————————————————————————————–

2^nd of February, it is my father’s birthday today. He is 86 years old.

I am on my way back from the BIAC. We created 2 shows for this Biennale, we had 9 presentations of them both. We did a great job. We worked hard. Am I happy? Yes, extremely happy.

The shows we presented seem to speak to people, touch them, on a deep level. I am happy. I have had an extraordinary team of artists, technicians and creators that make it easier on all levels to do a great job, who do their best at each and every second with the circumstances at hand, who are dedicated even if at times they are not completely sure they are convinced what exactly is the right thing to do, they keep questioning things, me and themselves in relation to the work, they keep it alive, and me with them, they inspire me, them and the audience. The reactions we had from our audience convinced me we are on the right track, our work is important, it makes a difference for people, it somehow changes the constellation of things, on a certain scale we do shed a new light on what truth maybe for each and every one of us in these troubled times. We are on our search for truth, uncompromising about this search at every step of the way. I believe there is something about who we are in our work and the way we do things, that inspires people. I do not know to what extent, but we touch new worlds of consciousness, we do, I know that. I hope the difference we make is for the better. I hope people ask themselves questions, I hope they face the truth as harsh as it may be and are not afraid to be who they choose to be. I hope…

We are short of resources, almost always, we live in a strange sensation of having no time, no money, not enough people to do what we dream of doing.

I always have these enormous dreams, I always go about realising them, they are always about ten times my size, I always get into some trouble because of them, mostly financial, and then I need to find a way out of the mess. My dream now is that these two shows go on living for the next two years, that we can continue perfecting this well done job, that we will go on meeting people with these shows, that opportunities will come to us, to present these shows all around the world. I wish that this great job we are doing will be seen and touched by hundreds of thousands of people, I pray this will live. I pray our sincerity will prevail, our honest and true intentions and efforts will be answered and rewarded and given the place they may have in this troubled world.

I pray for more and more partners for this work, I pray for constant feeling and knowing we are there for each other, I pray for this to grow, not just to be a one time drop in the ocean, I pray this project will become the wave it was conceived to be. I pray, the stars, the universe, god, human nature, and enough people have seen and felt our energy to show us the way and the next step, I pray never to stop doing what we are doing, I pray from the inner most deepest corners of my heart I pray for a future for this work, for a long life.

I pray for many more moving sincere encounters with people who call me and say it is important and how they are touched by this work, I pray for questions asked and answers found, I pray for bright shining eyes, hugs and a “being with” that moves mountains, I pray for the will and the power to continue, I pray for us all, I pray for a way to live and touch each others’ souls with love and appreciation and respect and sensitivity, I pray for more days like the ones we just had, in Marseille.

I thank the people who inspired me to take this road and follow it, my father who is today 86 years old who is unstoppable, my mother that with her death inspired me to compromise less, and proceed against all odds, Guy Carrara and Raquel Rache de Andrade to whom I am eternally grateful, you have become for me spiritual parents to whom I look up, Simon Carrara, Gaelle Bothee, Eran Shapira, Nirit Shapira my closest partners every day, Jake Sliv, in his particular way of always being there when needed, Tomer Gerbi without whom things would look completely different, Eliya Natalya Eizerikova in her many hats, Dori Ben Zeev and Assaf Givati who follow us everywhere with their music, sounds and heart, Florian Meheux, with whom I have the privilege of creating new characters and new ways of portraying humanity through circus, Claire Ruiz, Damiano Fumagalli, Alice Roma, Namer Golan, Neta Pollak and Shai Ramot, from whom I demand a lot and who never fail me, since we started working together, who are the physical bodies, the minds and the spirit of this circus company. Bravo! You keep growing as artists and as human beings and you inspire me to grow with you.

Thank you also to Eynat Canor and Lee Sever who joined us in the past few months and who do each on her part the maximum possible to insure the future that awaits us, as well as Hagar Cohen, that makes things easier for me when she’s there, and last but not least, those who started on this way with us and are always with us even if their way led them elsewhere, Boaz Yakhin, Maya Miller, Inbar Even Zur Gilat.

May we all be blessed and the show go on as it must!

Orit.

———————————————————————————————————————–

2 בפברואר, זה יום הולדתו של אבא שלי. הוא בן 86 היום.

אני בדרכי בחזרה מהביאנלה הבינלאומית לקרקס עכשווי במרסיי. יצרנו שני מופעים עבור הביאנלה, הצגנו 9 פעמים בסך הכל את שניהם. עשינו עבודה נהדרת. עבדנו קשה. האם אני מרוצה? כן, מאוד מרוצה.

נראה שהמופעים שהצגנו מדברים לאנשים, נוגעים בהם ברמה עמוקה. אני שמחה. היה לי צוות בלתי רגיל של אמנים, טכנאים, ויוצרים שעושים את זה קל בהרבה מובנים לעשות עבודה נהדרת. כאלה שעושים כמיטב יכולתם בכל רגע ורגע עם הנסיבות המזדמנות, מחוייבים אפילו אם לעיתים הם לא תמיד בטוחים לחלוטין מהו הדבר הנכון לעשות בדיוק, הם ממשיכים לשאול שאלות, אותי ואת עצמם ביחס לעבודה, הם מחזיקים אותה חיה, ואותי איתם, הם מעוררים בי השראה, בעצמם ובקהל. התגובות שקיבלנו מהקהל שכנעו אותי שאנחנו על הדרך הנכונה, עבודתנו חשובה, היא עושה הבדל עבור אנשים, היא איכשהו משנה את תבנית הדברים הרגילה, ברמה מסויימת אנחנו מאירים באור חדש את מה יכולה להיות האמת עבור כל אחד מאיתנו בימים טרופים אלה. אנחנו בחיפושינו אחר האמת, לא מתפשרים על הצעדים בדרך. אני מאמינה שיש משהו במי שאנחנו ובדרך בה אנחנו עושים דברים שמעורר השראה באנשים. אינני יודעת באיזו מידה, אבל אנחנו נוגעים בעולמות חדשים של תודעה, כן, אני יודעת זאת. אני מקווה שההבדל שאנחנו עושים הוא לטובה. אני מקווה שאנשים שואלים את עצמם שאלות, אני מקווה שהם עומדים מול האמת קשה ככל שתהיה, ואינם מפחדים להיות מי שהם בוחרים להיות. אני מקווה…

אנחנו קצרים במשאבים, כמעט תמיד, אנחנו חיים בתחושה מוזרה של ״אין זמן״, ״אין כסף״, אין מספיק אנשים לעשות את מה שאנחנו חולמים לעשות.

תמיד יש לי חלומות ענקיים כאלה, אני תמיד עושה מה שצריך כדי להגשימם, הם תמיד בערך בעשר מידות גדולים ממני, אני תמיד נכנסת לצרות כאלה או אחרות בגללם, בד״כ כספיות, ואז אני צריכה למצוא דרך החוצה מתוך הבלאגן. החלום שלי עכשיו הוא ששתי ההופעות האלה ימשיכו לחיות במהלך השנתיים הקרובות, שנוכל להמשיך לשפר את העבודה הטובה שעשינו, שנמשיך לפגוש אנשים עם המופעים האלה, שהזדמנויות יגיעו אלינו, להצגת המופעים האלה בכל העולם. הייתי רוצה שהעבודה הנפלאה הזו שאנחנו עושים תיראה ותיגע במאות אלפי אנשים, אני מתפללת שזה יחיה. אני מתפללת שהכנות שלנו תעמוד בפרץ, מאמצינו ושאיפותינו הכנים והאמיתיים ייענו ויזכו במקום שעשוי להיות להם בעולם החבול הזה.

אני מתפללת לעוד ועוד שותפים לעבודה הזו, אני מתפללת לתחושה מתמדת ולידיעה שאנחנו כאן אלה עבור אלה, אני מתפללת שזה יגדל, שזה לא יהיה רק טיפה חד פעמית בים, אני מתפללת שהפרויקט הזה יהיה לגל שהוא נברא להיות.אני מתפללת לכוכבים, ליקום, לאלוהים, לטבע האדם, ומספיק אנשים שראו וחשו את האנרגיה שלנו ויראו לנו את הדרך ואת הצעד הבא. ני מתפללת שלעולם לא נפסיק לעשות את מה שאנחנו עושים, אני מתפללת מפינות ליבי החבויות והעמוקות ביותר, אני מתפללת לעתיד לעבודה הזו, לחיים ארוכים. אני מתפללת לעוד מפגשים כנים ומרגשים רבים עם אנשים שמתקשרים אלי ואומרים שזה חשוב וכמה העבודה הזו נוגעת בהם, אני מתפללת לשאלות שנשאלות ולתשובות שימצאו, אני מתפללת לעינים בוהקות ונוצצות, חיבוקים, ו״להיות עם״ שמניע הרים, אני מתפללת לרצון ולכוח להמשיך, אני מתפללת עבור כולנו, אני מתפללת לדרך לחיות ולגעת בנשמה אלה של אלה באהבה, והערכה, וכבוד ורגישות, אני מתפללת לעוד ימים כמו אלה שהיו לנו זה עתה במרסיי.

אני מודה לאנשים שעוררו בי את ההשראה לעלות על הדרך הזו וללכת בה, אבא שלי בן ה 86 היום שדבר לא עוצר אותו, אמא שלי שבמותה איפשרה לי להתפשר פחות ולהמשיך כנגד כל הסיכויים! Guy Carrara, ו Raquel Rache de Andrade להם אני מלאה הכרת תודה לנצח, שהפכו להיות עבורי הורים רוחניים שאני מכבדת ומוקירה ,Simon Carrara, Gaelle Bothee, ערן שפירא ונירית שפירא שותפי הקרובים ביותר מדי יום, ג׳ייק סליב בדרכו המיוחדת להיות שם תמיד כשצריך, 

תומר ג׳רבי שעבודתו היא חלק חשוב ואינטגרלי שהדברים היו נראים אחרת לגמרי בלעדיה, אליה נטליה איזריקובה בכובעיה הרבים, Florian Meheux, איתו יש לי הזכות ליצור דמויות חדשות ודרכים חדשות להציג את האנושיות דרך קרקס, Claire Ruiz, Damiano Fumagalli, Alice Roma, נמר גולן, נטע פולק, שי רמות, מהם אני דורשת הרבה מאוד ומעולם לא איכזבו אותי מאז תחילת עבודתנו המשותפת, שהם הגוף הפיזי והרוח של הלהקה הזו. בראבו! אתם גדלים עוד ועוד כאמנים וכבני אדם ואתם מעוררים בי השראה לגדול איתכם.

תודה גם לעינת קנאור, וללי סבר שחברו אלינו בחודשים האחרונים ועושות כל אחת בתחומה את המקסימום כדי לאפשר לנו את העתיד הנכון לנו, כמו כן הגר כהן שעושה לי חיים קלים יותר כשהיא בסביבה, ואלה שהתחילו איתנו את הדרך הזו ועוקבים אחרינו בליבם גם אם אינם הולכים איתנו באותה הדרך היום, בועז יכין, מיה מילר, ענבר אבן צור גילת.

מבורכים נהיה, ואמן שתמשיך ההופעה הזו, כפי שהיא מיועדת להמשיך!

אורית

 

 

La France encore une fois, France again, צרפת שוב

Nous voila, en route pour La France, encore une fois, avec 2 nouvelles créations, qui font partie du projet Revolt.  On commence ce nouvel an a Marseille, avec des amis, dans une autre réalité que celle-si… La biennale Internationale de cirque contemporain, Marseille, PACA, est pour moi un symbole d’abondance, plaine des compagnies, plaine des spectacles, plaine de soutien pour la culture. Une autre vie que la notre. L’Europe comme L’Europe, qui investi dans la culture, parce que c’est important,  parce que la on est en vie, et non pas dans la survie constante comme disait bien Oscar Wilde… Pour nous c’est chaque projet et ses dettes qui suivent… La, a Marseille, pour encore un moment, pendant cette biennale, j’aurais le gout de la vie. Je suis pleine de gratitude pour cette opportunitee, heureuse, je me prépare. Mais comme un amour qui commence, j’ai en moi la peur de la perdre aussi vite.

Et a cette occasion on va presenter Revolt # 2 – All rights reserved, sur les droits de l’Homme et la femme, et du coup, c’est plus actuelle que jamais cette fameuse Art. 11. La libre communication des pensées et des opinions est un des droits les plus précieux de l’Homme : tout Citoyen peut donc parler, écrire, imprimer librement… Qui fait partie du texte du spectacle…

Je me demande en ce moment ou c’est plus la survie, ici ou en France? En tout cas je sais que notre travail est plus actuelle et pertinent que jamais…Surtout la ou on va. Ca aussi ca me donne le gout de la vie, creer des spectacles qui ont un sens, qui parle de nos defis humains.

Quand on reviendras, a quoi on revient? Qu’ est ce qui nous attend ici, de retour en Israel? Ce moment que je connais trop bien, se re-inventer de nouveau, se re-inventer des restes des souvenirs du passée, du ailleurs, continuer a croire qu’un jour on auras ce qu’il nous faut pour faire notre travail ici… Croire qu’on devras pas nous baisser a un niveau de creation minime qui dit rien d’important… pour répondre aux demands d’un publique qui connais le cirque que comme divertissement surtout pour enfants, et non pas comme un art a part entier qui exige de ses artistes d’etre des vrais auteurs, des vrais créateurs avec l’urgence de creer et des choses importantes a dire… Qu’on a notre raison d’etre ici et non pas ailleurs, qu’on trouveras les moyens, même si on ne sais pas ou et quand… Croire qu’on est pas obligée a créer petit, économique,  rentable… pour pouvoir tourner ici, pour pouvoir gagner quelques sous pour pouvoir continuer.  Depuis ces 15 ans d’aventure de cirque contemporain Israelien, me demander encore et toujours, comment on va faire pour pouvoir continuer?

Mais c’est quoi ces pensées de survie? Comme si je ne sais pas qu’on est  une exception culturelle plus ici qu’ ailleurs, comme si on pouvait autrement, comme si je ne sais pas qu’on a bien une raison d’être ici en tant que compagnie de cirque contemporain… Je ne sais pas, chaque fois de nouveau a penser que tout ça as de sens… La réalité est qu’on ne peut pas travailler ici si on n’est pas en création, soutenu par des co-producteurs étrangers qui aiment notre travail… C’est ça la réalité, c’est pour ça que je suis reconnaissante, pour pouvoir continuer encore un peu a prétendre qu’on a un avenir ici, comme ils disent les américains “We fake it till we make it”…Pas vrais? En tout cas elle a bien commencer cette annee, dans notre theme, de Revolt, avec la violence pure et dure, des hommes contre les autres! Bien montrant notre propre incapacite de maintenir meme les droit de base qu’on se defini… Mais si vraiment on est tous UN comme je crois profondement, La biennale a Marseille, est nous aussi, les assassins sont nous aussi, les homme se revoltant contre cette violence bien sur somme nous aussi, les survivant somme nous, et ceux qui vivent constamment puisqu’il choisissent de vivre, j’imagine, tout est a l’interieur de nous. Oui, il faut y croire, oui, il faut bien s’arracher les dents pour bien s’accrocher a nos rêves, nous voilà alors, en route a Marseille.

Je finis ce post a Marseille, la veille du debut de notre travaille, on viens tous d’arriver, les Israeliens, les Francais, les Italiens, cette group de jens merveilleuse qui crois que c’est ici qu’il faut etre en ce moment. Cela m’emu profondement.

Je vous remercie tous pour avoir fait cette longue route pour arriver la.

Ce n’est pas un choix simple. J’aprecie et je respecte ca, profondement!

Et pour garder toujours l’elan, ce qui me donne l’espoir en ce moment  c’est ça, thank you for this great music!

Gaël Faye feat Tumi – Blend

 

And now in English:

So here we are on the way to France, one more time, with 2 new creation, both part of the Revolt Project. We start this new year in Marseille, with friends, in another reality than ours… La biennale International des Arts de Cirque Marseille, PACA, is for me a symbol of abundance, full of companies, full of performances, full of support for culture. Culture which as is well known in France is an exception. Another life than ours, Europe as Europe, that invests in culture, because it’s important, because there one lives, and is not only in a constant survival fight, as Oscar Wilde well distinguished…For us it’s every project and the debts that follow… There, in Marseille, for another moment, during this biennale, I will have the taste of life. I am full of gratitude for this opportunity, happy, I prepare myself, but as in a love that just begins, I have in me the fear of loosing it in no time.

At the same time, we are going to present Revolt # – “All rights reserved”, about the rights of men and woman, and suddenly, it is more relevant than ever this famous Art. 11. The free communication of ideas and opinions is one of the most precious of the rights of man. Every citizen may, accordingly, speak, write, and print with freedom… This is a part of the text of the show…
I ask myself at this moment where it is more about survival now, here or in France? In any case, I know our work is more relevant than ever…Especially there where we’re heading, and this also gives me the taste of life, create performances that have a sense, that speak about our human challenges.
But then, when we return, what are we returning to? What awaits us here, when we come back? This moment I know all too well, re-inventing oneself a new, of the left overs of souvenirs from the past, from somewhere else, not to lose faith, believing that one day we will have what we need in order to do our work here…Believing we will not have to lower ourselves to a level of minimal creation that has nothing important to say… in order to answer to a public that knows circus as nothing but entertainment, mostly for children, and not as an art on its own right, that demands of its artistes to be real authors,real creators with and urgency to creat and important things to say… Believing we have our reason for being here and not only elsewhere, thst we will find the means, even if we do not know where and when… Believing we are not obliged to create small, economic, profitable, in order to be able to present our work here, in order to get money in order to be able to continue… Since 15 years of this adventure called contemporary Israeli circus, every time again and again asking myself if we will manage to continue?
But what are these survival thoughts? As if I didn’t know we are a cultural exception, more here in Israel than anywhere else? As if I could do otherwise, as if I do not know we have very good reasons to be here and that it makes as much sense as anywhere else, if not more. The reality is that we cannot work here, if we are not in a creative process funded by foreign co-producers who love us and our work… This is our reality.
This is why I am so grateful, that I can continue to pretend for a short while that we have a future here, As the americans say: “We fake it till we make it”… right?
In any case, this year started well in our theme of Revolt, with pure violence of human beings against their fellow human beings! Well showing our incapacity of respecting even the basic rights we define for ourselves. Because if really we are all One, as I profoundly believe, The Biennale in Marseille, is us too, the murderers are us too, human beings revolting against this violence of course are us too, the survivors are us and those who live too, if we so chose, I imagine, all is inside of us. We have to keep faith, yes, we have to strongly cling to our dreams, even at the price of our teeth being pulled out to keep our dreams alive, here we are then, on our way to Marseille.
I finish this post in Marseille already, a day before beginning our work, we all just arrived, Israelis, French, Italians, this extraordinary group of people that believe it is here they have to be now. This moves me deeply.
I thanks you all for having walked the path in order to come here.
It is not a simple choice. I deeply appreciate and respect that!

And to keep this energy going, what gives me hope these days is this, thank you for this great music:

First Exposure of Contemporary Israeli Circus 2014

Following on my last post,
Just a short note!
We just hosted the first exposure of Contemporary Israeli Circus last week.
It was an amazing week, we had only 7 guests from abroad, but the exposure was in every way and respect such a success, that definitely we will have another one next year, and there will be so much new and important to present by then!
I’ve just been watching the round table discussion about Israeli Contemporary Circus where present and future perspectives of it were discussed.
Such an awesome group of people, each representing initiative, endurance, persistance and most important creativity, I am so immensely grateful that they accepted my invitation to assist!
We did it, we created this event for the first time in history of Israeli culture, circus had its place, in was honourably presented and discussed.
People were grateful, artists and companies for having had the chance to present their work, our guests from abroad, for having been here for the first edition, and most important for me – our partners from the foreign ministry, learned a lot and realised that their support until now – was not in vein, that we are, worth supporting.
I thank all the wonderful people who were part of this exposure, the love and support that we got for doing this, and the future perspectives, that are, to say the least encouraging.
Happy to inform that I regained my optimism since my last post:)

And now, looking forward to the Biennale International des Arts de Cirque Marseille PACA, next month!
Stay in tune, I may have more things to say, even before we get there!

All the best as ever,

Orit

Where does the money go? And how to go on creating circus without financial support?

I have had the pleasure during the past 3 weeks to be closed in two rehearsal spaces for our new Creation Revolt # 2 – “All rights reserved”, with an extremely talented group of Artistes: Neta Polak, Shai Ramot, Namer Golan, Florian Meheux, Claire Ruiz, Damiano Fumagalli and Alice Roma. This creation deals with human rights and their existence or non existence in today’s world. Just about a month ago, when the war was still going on here between Israel and The Hamas in Gaza, there were many of those human rights we are dealing with, that were questioned day in and day out. Human lives were at stake, on both sides of the border and survival was the name of the game…

When I rehearse, the world outside of the rehearsal studio, disappears for me and my artists and news gets to us only as far as it is really really important, such was the end of the war on the 26^th of August, when we were just about to leave Marseille and go back home only two weeks ago.

Then the European ON team, came here to Israel, and again we were closed in the rehearsal studio for 5 days. Coming out of this intensive creative period, things that awaited me in the “outside” world, start presenting themselves. Such as the long awaited meeting in the cultural administration in the ministry of culture, here in Israel, that took place yesterday. I realized that while we were at work, all hell broke loose there, the director of the administration resigned and with him, a few days later, he decided to fire his vice director…

We went to the meeting yesterday only to find the Israeli ministry of culture in a complete mess, people not knowing anything about the near or far future, people who are supposed to create the structures to support and sustain Israeli culture, have no mind for consulting or meeting or even listening, not to mention hearing what working artists have to say about their needs, current and future projects etc.

This meeting for me was so devastating, it made me realize that any possible future for contemporary circus in Israel, if it depends on the ministry of culture, may take years of frustrating meetings such as the one I had yesterday, to create… No future state funding for Contemporary Circus in Israel, or for that matter, for a interdisciplinary division of the ministry… that is to say, in Israel, interdisciplinary creation does not exist as a category in the ministry… Just like Circus…

Needless to say, all the tax payers’ money will go to payments for the last war for the next 10 years. Culture in Israel was never a priority and never will be, if things go on this way…

My personal impression is that this is not going to change in coming years.

What to say? How to proceed?

There is still a week for our fundraising campaign on Indeigogo, please, please, please, help us make a difference for artists who have no support in Israel.

Crowd funding is our only chance to proceed!

Will you help us create this event in December?

If not there is no chance for a change for circus in Israel, at least not in view.

The event in december will be a first step in a long and bumpy road…

Please support us and share this link as much as possible:

https://www.indiegogo.com/projects/first-exposure-of-contemporary-israeli-circus/x/7846561

Good wishes and many thanks!

Orit Nevo