Once in a few years…. …אחת לכמה שנים De temps en temps…

Once in a few years, we have a war here, once in a few years we go out with a crowd funding campaign that we really need people’s help with…

This is now,
our new crowd funding campaign is out,
here’s the link:  http://igg.me/at/orit-nevo 

But before anything else…let me just express, my deep sadness, or should I say Revolt for this situation we are in, where human rights are constantly questioned, where bloodshed and war seem to be an easier solution for some, than to simply sit down and talk, as normal human beings should and would do.

I pray that as I write these words peace is slowly but surely creeping in on us, and that any day now is going to be the last day of bloodshed and suffering on both sides of the Gaza strip border.

I pray that all this suffering and bloodshed will have our leaders come to their senses and understand, that there is no other way than the way of peace. There is no other solution, eventually peace will come, and as terrified as we may be of this blissful state of things, that is so foreign and strange to us, we will overcome our fears and be courageous enough to walk towards it with open arms, knowing that we are all one. That the other’s suffering, as much as the other’s peace is ours. Amen.  

So, here we are, organising the first exposure for contemporary Israeli circus in December 2014, for which we are raising funds. We are doing this in the middle of a terrible war and we have no budget for it – but this is the time, so why do we do this? Good question! Here’s my explanation: 

Some of you who know me, know why, since you know what I am committed to, others may still wonder, so here goes: ON – Contemporary Circus Creation Center is the only International creation center in Israel that has its proper ON – Company and it’s work, but not only! In various ways along the years, we have supported many artists and companies in the country to grow and become creators of their own right, uncompromising on a professional level of Contemporary Israeli Circus. We are doing this because we love this profession and because we love this country, because there are more and more generations of artists that are looking for Circus as an art form, looking for it to become an integral part of this country’s culture. We do this, because this is a part of our mission, because promoting high quality circus creation in this country is our raison d’être. Oh yes, and also since we are the only creation center in Israel, we’re not a school anymore, as we were in Binyamina, 10 years ago, not only a company, but a creation center, the only one around, we are therefore, if you will, the home for the future generation of Contemporary Circus Creators and their creations in this country. We thus believe the moment has come, to expose what we see as professional Contemporary Israeli Circus to the world.

And last but not least, because we believe circus is for everyone with no difference of age, gender, religion, nationality, education, social status, or what have you, because circus is diversity, and diversity is the secret of life, and this region needs life, we have enough of death! 

Please support us in this venture: Crowd funding on indeigogo

Thank you,

Peace and blessings to all,

Orit and the ON team

 

---

 

 

De temps en temps on a une guerre ici, et de temps en temps on mont une campagn crowd funding pour un projet dont on as vraimant besoin d’aide…

C’est maintenant. Notre nouveau campagne est en ligne, voici le lien:


 http://igg.me/at/orit-nevo 

Et on est en guerre… permettez moi d’exprimer ma tristesse profonde, ou mieux dire, ma Révolte contre cette situation dans laquelle on se trouve, ou les droit de l’homme sont constamment mis en question, ou la perte de vie humaine et la souffrance de la guerre semble être une solution plus facile pour certain, que de tout simplement s’assoir et parler, comme des être humain peuvent et doivent faire.

Je prie que pendant que j’écris ces mots, la paix s’installe furtivement mais surement en nous, et que bientôt le dernier jour de bataille et de souffrance sur les deux cotées de la frontière de la bande de Gaza cesse. Je prie que tout ce sang écoulée et cette souffrance humaine horrible, donneras du sens a nos chefs de gouvernements, pour comprendre qu’il n y as pas un autre chemin que la paix. Il n’y as aucune autre solution, éventuellement, la paix viendras, et terrifiées tant qu’on est de cette état de vie tranquille, inconnu et étrange pour nous, on vas surmonter nos peurs, et on seras aussi courageux a pouvoir marcher envers cet paix a bras ouvertes, sachant qu’on est tous un. Que la souffrance de l’autre, ainsi que la paix de l’autre sont les notre. Amen.

Nous voila donc, a organiser une première exposition de Cirque contemporain Israelien en Décembre 2014, pour la quelle on a montée cet campagne. On le fait au mileu d’une guerre terrible et on n’as pas le budget pour le faire, mais c’est le moment, pourquoi donc? Bonne question! Voila mon explication:

pour certain d’entre vous qui me connaissent, c’est peut être plus claire, puisque vous savez a quoi je suis commis, pour des autres qui se demande encore je vais donner une petite explication officiel mais importante: ON – Contemporary Circus Creation Center est le seul centre de création International en Israël qui as sa propre compagnie – ON, mais non seulement! En plusieurs et différents manières on a soutenu durant des années beaucoup d’artistes et des compagnies dans le pays a grandir et devenir des créateurs a leur propre compte, on l’as fais sens compromis sur le niveau professionnel et artistique du Cirque Contemporain Israélien, comme on le fais maintenant pour cet exposition. On fais ca, parce qu’on aime ce métier et parce qu’on aime ce pays. Puisqu’il y a de plus en plus des générations d’ artistes qui regardent le cirque en tant qu’art, qui veulent pour le cirque de devenir une partie intégral de la culture Israélienne. On le fais, parce que ca fais partie de notre mission, on le fais, parce que de promouvoir une création artistique circasienne a haute niveau dans ce pays est notre raison d’être.

Ah oui, et étant donnée qu’on est le seul centre de création de cirque en Israël, qui n’est pas une école comme on l’ étais a Binyamina a l’époque, et qu’on n’est pas seulement une compagnie, on est donc, si vous voulez – la maison des futures générations de créateurs de cirque contemporain dans ce pays. On crois donc, que le moment est venu de présenter ce qu’on vois comme la création professionnel de cirque contemporain en Israël au monde.

Et dernière chose, on le fais parce qu’on crois que le cirque est pour tous sens différence d’age, gendre, religion, nationalité, éducation, statu social ou autre, parce le cirque c’est la diversité, et diversité est le secret de la vie, et cette région du monde a besoin de la vie, on as assez de la mort! 

Soutenez-nous si ‘l vous plais, dans ce projet, partagez ce message: Crowd funding on Indeigogo 

Merci,

Que la Paix soit avec nous tous!

Orit

---

כל כמה שנים, יש כאן מלחמה, כל כמה שנים אנחנו יוצאים עם מסע גיוס כספים עבורו אנחנו ממש צריכים עזרה…

זה קורה עכשיו, קמפיין גיוס ההמונים שלנו עלה, הנה הלינק:  http://igg.me/at/orit-nevo

ואנחנו בעיצומה של מלחמה, אז לפני כל דבר אחר, הרשו לי רק להביע, את הצער העמוק שיש לי, או אולי עדיף לומר את ההתקוממות שבי נוכח המצב הזה שאנחנו נמצאים בו, מצב בו זכויות אדם מוטלות כל הזמן בספק, בו שפיכות דמים ומלחמה נראים כפתרון הקל יותר עבור חלק, הרבה יותר מאשר פשוט לשבת ולדבר, כמו שבני אדם יכולים וצריכים לעשות.

אני מתפללת שכשאני כותבת את המילים האלה השלום לאט אבל בטוח מתגנב לו פנימה אל תוך נשמותינו, וכי עוד רגע נזכה לראות את היום האחרון של שפיכות דמים וסבל בשני הצדדים של גבול רצועת עזה.

אני מתפללת שכל הסבל הזה ושפיכות הדמים יגרמו למנהיגים שלנו להתעשת ולהבין, שאין דרך אחרת מלבד שלום. אין פתרון אחר, בסופו של דבר יבוא שלום, ומבוהלים ככל שנהיה ממצב מבורך זה של חיים בשקט ובשלווה, שהם כל כך זרים ומוזרים לנו, אנחנו נתגבר על פחדינו העמוקים ביותר, ונהיה אמיצים מספיק כדי ללכת לקראת השלום הזה בזרועות פתוחות, בידיעה ברורה ומוחלטת שסבלו של האחר, בדיוק כמו שלומו, שלנו הוא.

שהרי כולנו אחד. אמן.

אז הנה אנחנו בעיצומה של מלחמה מגייסים כספים לפרויקט שאין לנו כסף לקיים…חלקכם בטח שואלים את עצמם למה אנחנו עסוקים בעשייה של אירועים ופרויקטים שאין לנו מימון עבורם?

קודם כל כי אנחנו לא יכולים להמשיך כך יותר, אבל מעבר לזה, מי שמכיר אותי, אולי יודע מדוע, כי אתם יודעים למה אני מחויבת, אחרים אולי עדיין תוהים, אז אני פשוט אתן באופן רשמי הסבר קצר וחשוב: מרכז היצירה הבינלאומי לקרקס עכשווי – ON, הוא מרכז היצירה היחיד בישראל שכולל את אנסמבל ON ואת עבודתו, אבל לא רק! בדרכים רבות ושונות לאורך השנים, תמכנו באמנים יחידים ובלהקות רבות בארץ,

על מנת שיגדלו ויהפכו ליוצרים בזכות עצמם בתחום, וזאת ללא פשרות על הרמה המקצועית של קרקס עכשווי ישראלי. אנחנו עושים זאת כיוון שאנחנו אוהבים את המקצוע ובגלל שאנחנו אוהבים את הארץ הזו, בגלל שיש יותר ויותר אמנים שרואים בקרקס אמנות בפני עצמה, ונושאים עיניהם לראותה כחלק אינטגרלי מהתרבות בישראל, בגלל שזה חלק מהחזון והמשימה שהצבנו לעצמנו, אנחנו עושים את זה, כי קידום יצירה איכותית של קרקס במדינה הזו היא תכלית קיומנו. וכן, בהיותנו מרכז היצירה היחיד בישראל, ולא בית ספר כפי שהיינו בבנימינה, לפני 10 שנים וגם לא רק להקה, אלא מרכז יצירה, אנחנו רואים עצמנו כבית לדורות הבאים של יוצרים בתחום הקרקס העכשווי במדינה הזו.

אנחנו מאמינים לכן, שהגיע הרגע לחשוף את מה שאנחנו רואים כקרקס עכשווי ישראלי איכותי לעולם.

ודבר אחרון, גם אם לא פחות חשוב, אנחנו עושים את זה, כי אנחנו מאמינים שקרקס הוא לכולם ללא הבדל גיל, מגדר, דת, לאום, חינוך, מעמד חברתי, או כל השתייכות אחרת. בגלל שקרקס הוא גיוון, וגיוון הוא סוד החיים, והאזור הזה זקוק לחיים, יש לנו יותר מדי מוות!

נשמח אם תתמכו בנו במיזם הזה : קמפיין גיוס המונים באינדיגוגו

תודה מקרב לב,

בברכת שלום לכולם,

אורית

וצוות ON

 

The people who are with me האנשים שאיתי

לפני כעשרה ימים חזרנו – חבורה מוזרה של כתשעה אנשים מסיבוב הופעות בדרום אמריקה. כל אחד מאיתנו חזר לעולם שלו. מי למסגרות לימודיות, כמורים או כתלמידים, מי למשרות נוספות בהן הם עוסקים במשך השנה ומי להמשך היצירה שלו בתחום הקרקס, התיאטרון, המחול, הקולנוע, הניו מדיה ועוד.

יש משהו בסיבוב הופעות ששובר שגרה, גם אם אתה נמצא בסיבובי הופעות 200 יום בשנה, השגרה מופסקת בכל פעם שאתה עובר ממקום למקום.

מקומות חדשים, תנאי מחיה חדשים, אנשים חדשים, קהל חדש, כל פעם להכיר את העולם החדש הזה אל תוכו נקראת וכל פעם להכיר את עצמך מחדש בתוך המערכת הזו.

האנסמבל, ככל שיהיה מורכב מאנשים שונים ומשונים, יש לו עוצמה משלו, כלפי חוץ,

אבל גם כלפי פנים.

האנסמבל/הקבוצה, יש לה כח, היא נותנת כח, היא מחברת אנשים לאנשים, היא מקום אליו בחרנו להשתייך כשהתחלנו את תהליך היצירה המשותף הזה, תהליך היצירה של המופע, אבל בעיקר תהליך היצירה שלנו כקבוצה. בחרנו ללכת בדרך משותפת, תהיה אשר תהיה, בחרנו לחלוק גורל כלשהו. הבחירה הזו מאפשרת להיות במקומות שלולא היא, לעולם לא היינו בהם, על כל המשתמע מכך.

ובקבוצה הזו, מה שפרד קרדון קורא לו “החבורה של אורית” מזה כעשר שנים בערך, יש לאורך השנים אנשים שונים, אבל בגדול, איכשהו, תמיד זה מתנקז בסיכומו של דבר לסוג מסויים של אנשים, אלה שנשארים …

אנשים יצירתיים, שהם המילה שלהם, בד“כ כאלה שאם אמרו דבר מה, גם יקיימו אותו, אנשים שבבסיס החיבור שלהם אלי ואל היצירה שלי ישנה התשוקה למקצוע ולמה שהוא יוצר את עצמו להיות. העובדה שהמרחב של הקבוצה הזו מאפשר להם להתבטא ברמה האישית בתחום הזה של הקרקס העכשווי, ולגדול אל תוכו ומתוכו כיוצרים וכבני אדם. הקרקס העכשווי כפי שאני רואה ומובילה את הקבוצה הזו דרכו, אמנות המופע החיה הזו שיש לה אמירה, אישית ואינטימית כמו גם כלל אנושית ואוניברסלית באותה המידה. אנשים בעלי אומץ לחיות וליצור מתוך האמת הפנימית העירומה שלהם ולהתמודד איתה באשר היא, על כל הקושי הכרוך בכך, בידיעה שאנחנו כולנו כאן על מנת לאפשר את ההתמודדות הזו. אנשים שיודעים ומעוניינים לעבוד בצוות, כי קרקס בתפיסה שלי הוא לפני הכל, צוות. ובהקשר הזה, אנשים שיש להם ענין להיות חלק ממהלך שההשלכות שלו גדולות מכפי שהם יכולים להבין, דבר מה גדול יותר מהם עצמם.

אנשים שהרצון שלהם להיות חלק מהמהלך הזה וכחלק מהתשוקה שלהם, הם מבינים שכל צעד ושעל בדרך עושה הבדל עבור הקהל שלהם ובו זמנית עבורם הם, אנשים שאינם פוחדים להשתנות או להיות חלק משינוי, אנשים שאינם פוחדים לצאת מאזור הנוחות שלהם ולתת מעצמם עד העצם עבור היצירה הקרקסית, התשוקה הזו החזקה יותר מכל שיקול הגיוני שהיא בבסיס הקרקס והופכת אותו לכזה, פורץ גבולות. התשוקה בלב, בבטן ובכל נימי הנימים לולא היא חיינו לא היו חיים, זו שעושה אותנו מחוייבים, משוגעים ושמחים להיות בעולם כלהקת קרקס עכשווי יוצרת שעושה הבדל, במקצוע כמו גם בחייהם של אנשים.

אנשים שכיף להם להיות יחד, שאוהבים את היחד הזה ומה שזה עושה להם,

וגם כאלה שמענין אותם לקצור בסיכומו של דבר את הפירות של היחד הזה,

גם אם זה לוקח זמן ומאמצים משותפים רבים,

אלה שיודעים שהפירות יהיו מתוקים מדבש, לפחות כפי שהינה הדרך.

מדובר בהשקעה משותפת ארוכת טווח מתוך רצון עז לראות מציאות חדשה נוצרת כתוצאה מההשקעה המשותפת הזו, מציאות שכולנו בדרך זו או אחרת שותפים ליצירתה והיא נכונה לכולנו. באשר נהיה ונלך.

הצוות של Somewhere & Nowhere הגיע מישראל, צרפת וארה“ב לתור הזה בדרום אמריקה,

וכולם היו שם ונתנו מעצמם בכל דרך אפשרית, למרות קשיים אישיים ואחרים.

אז אני רוצה לומר תודה לאנשים האלה, אלה שיודעים מי הם, שמלווים את היצירה שלי,שלנו, כבר שנים. אלה שיודעים שאני יודעת שהם יודעים ולהיפך, לאלה בעיקר, אני רוצה לומר תודה, על שלא איבדו את האמונה והתשוקה, על שהם עדין כאן, יחד איתי באשר ניצור את דרכנו ונלך בה.

תודה על הזכות ללכת יחד בדרך המופלאה הזו, באהבה.

A couple of weeks ago, we came back, a strange group of 9 people from a tour in South America.

Each of us returned to his own world. Some to studies either as teachers or as students, who to other jobs they usually have during the year, and who to continue their proper creation in circus, theatre, dance, cinema, new media and more.

There is something in a tour that breaks the routine, even if you are on tour 200 days a year, the routine is stopped every time you move from one place to another. New places, new living conditions, new people, new audiences, each time, getting to know this new world into which you were called and each time having to get to know yourself anew within that new system.

The ensemble, as much as it is built of very different individuals, has a power of its own, outwards, but also inwards. The ensemble/the group, has power, it gives power, it connects people, it is an entity we chose to belong to when we started this creative process together, the creation of a show, but also the creation of us as a group. We chose to walk a common path, be it what may, we chose to share a destiny of sorts. This choice enables us to be in places where we would have never been, if we did not make it, all things considered.

And in this group the one Fred Cardon calls “La band d’Orit” since 10 years now, there are different individuals along the years, but somehow, it all boils down to a certain type of people, those who stay…

Creative people who are their word, usually people who walk their talk, people who at the core of their connection to me there is the passion for this profession and what it is creating itself to be. The fact that the space of this ensemble enables them to express themselves in this field, to grow into it and from it as professional creators and as human beings.

Contemporary circus as I see it, and as I lead this group through it, this live performance that has a say, personal, intimate as well as human and universal. The people who are with me, have the courage to live and create out of an interior truth, naked as it may be and face it, no matter what it takes. They do this knowing we are all here in order to enable this. People who know and wish to work in a team, because circus, for me is first and foremost the team. And in this context, people who are interested in being part of something bigger than themselves, with consequences, beyond their understanding.

People whose will to be part of this act and as part of their passion, understand that every step on the way makes a difference for their audiences but for themselves as well, people who are not afraid of changing or being part of a change, people who are not afraid to go out of their comfort zone, and give of them selves completely to the creative act, this passion, greater than any logical consideration that is at the foundation of circus and makes it what it is, a place where limitations are overcome. The passion, in the heart, the stomach and in each little vain, without which our lives would not be the same, that passion that has us commit, crazy and happy to be in the world as a contemporary circus company that contributes to a global effort of like minded people, that make a difference, in the profession as in the lives of others.

People who like being together, that like this togetherness and what it does to them, and also those who are interested finally in reaping the fruits of this togetherness, even if it takes time and many mutual efforts, those who know that fruits may be as sweet as the way itself.

All this has to do with a common long term investment, out of a strong will to see a new reality created as a result of this common investment, a reality we all are partners in creating in one way or another, a reality appropriate for us, wherever we go or will be.

The team of Somewhere & Nowhere came from Israel, France and the US to this tour in South America, we were all there and gave of ourselves in any way possible, in spite some difficulties, personal or other.

So I want to say thank you, to those people, those who know who they are, those who are a part of my, our creation or accompany it all those years. Those who know that I know that they know and vice versa, especially to these people, I want to say thank you! For not having lost the faith and the passion, for still being there, for whatever it takes, together with me following this road which we create while walking ON.

Thank you for the privilege to walk together this marvelous path with love.

My own revolt or is it? Ma propre révolte, ou peut être pas seulement la mienne? ?ההתקוממות שלי או אולי לא רק שלי

Interactive Documentary – REVOLT 2014                   

עיברית בסוף הפעם

It’s been a long time since I last wrote.

There is a lot to say. Hard to decide where to begin…

We finished a week long work residency on REVOLT #1 The live exhibition, almost 2 weeks ago, time flies, and so d I, on my way to Saint Etienne in France, to lecture about our work in circus in the last 13 years, in the context of peace. Strange, I come from a work on Revolt to speak about Peace, two sides of the same coin, are they not? Is there peace at the end of a revolt? Is there peace without a revolt? What am I revolting against? What am I fighting for?

The week’s residency was challenging on all levels, I can’t even start to say how, it is somehow less important than the way we met these challenges as a team, artists-creators, technicians, production and administrative team. We have all been there together to do our best, at least this is how I see it in retrospect. We put up this whole show, with the 5 arenas, the 10 video projectors, the 8 loudspeakers and the 60 spotlights…. heavy show it is, and we saw it looks like something new and completely different. The little crowd that saw the last rehearsal was a little under shock, so we decided to change a few minor things that will make it easier for the audience to meet their challenges too, only a few minor corrections…

I realized at the end of the residency from people’s reactions and a conversation we had in the team that this show, as natural as it may seem to me, is a sort of revolt against anyone’s expectations of what circus or even contemporary circus may be. It is a revolt against conventions as such.

It is an invitation for people to step out of their comfort zones in order to see their own personal truth and thus to liberate themselves from the strings of the past in order to walk with love towards a new future for circus, but for themselves too, in their own lives, in their own minds.

I must say I was surprised by the power of this whole set up, and to think that I had it in my mind all this time, suddenly it became real, alive and kicking, and suddenly I found myself in the context of my own new creation, completely out of my comfort zone.

It does not feel like any other creation before. I hope many people will come to see it, I think it may have the power to move people. Time will tell…

So now, we are working for our festival, the one I wrote about last time, the “ON time” Contemporary Circus Festival in Hadera. 24^th April to 3^rd May 2014! First edition!

With 2 Israeli premieres of ON – Company, a guest performance for the whole family by Gilad Shabtai, and a Chinese Pole workshop with Florian Meheux…

Exciting, check this out on Facebook: http://www.facebook.com/ONcccc

Buy tickets here: http://www.eventi.co.il/Events/Event.aspx?eID=901130692

This festival was born out of a revolt, our revolt against the impossibility to survive making circus in Israel, we set out to create a new reality in this country, where circus arts as an art form is respected and supported by the cultural institution.

We still have a long way to go! Join us, artists, audiences, cultural operators from inside the cultural institution, join this revolution! I still do believe in the depth of my heart and mind that contemporary circus, raw circus that speaks the truth,

has the power to change the world! Defy Gravity! Join the circus revolution!

Long live the revolution!

___________________________________________________

Beaucoup de temps est passée depuis que j’ai écris pour le blog.

Il y a beaucoup a dire. Difficile a decider ou commencer.

On a finis une semaine de résidence de travail sur REVOLT # 1 – L’exposition vivante, il y a deux semaine déjà, le temps vole, et moi aussi, je suis en route a Saint Étienne en France, pour parler de notre travail dans le cirque depuis 13 ans dans le contexte de la paix. C’est étrange, je viens d’un travail sur la révolte pour parler de la paix, deux cotées de la même médaille peut être?

Est ce qu’il y a la paix a la fin d’un révolte? Est que la paix existe sans révolte?

Contre quoi je me révolte – moi?

Je me bat pour quoi?

La semaine de résidence étais un énorme défi, de plusieurs raisons, je ne peu même pas commencer de dire pourquoi, cela me semble moins important maintenant, que la manière dans laquelle on a fait face a ces multiple défies, en tant qu’équipe. Artistes, créateurs, techniciens, équipe de production et d’administration. On étais tous la pour faire notre mieux, c’est comme ca que je vois les choses en rétrospective. On a montée tout ce spectacle, avec ces 5 arènes, 10 projecteurs vidéo, 8 hautparleurs, 60 spots de lumière… un spectacle lourd et on a vue que ca as l’aire de quelque chose nouveau et complètement diffèrent. Le tout petit publique qui ont assistée a la sortie du résidence, étais en peu en choc. On a décidée donc de changer plusieurs petites choses, qui faciliteront pour le publique la confrontation avec leur défies a eux, juste quelques petits changements…

J’ai compris a la fin de cette semaine, des réactions des jeans et d’une conversation qu’on a eu avec l’équipe a la fin du résidence, que ce spectacle, tant qu’il me semble complètement naturel a le faire tel qu’il est maintenant, et un révolte contre toute préconception de ce que le cirque et même le cirque contemporain peux être. Une révolte contre les préconceptions et préjugées en général.

C’est une invitation aux jeans de sortir de leur zone de confort, pour mieux voir leur propre vérité, et se libérer des contraints du passée, pour procéder avec amour a un nouveau future, pour le cirque, mais aussi pour eux mêmes, dans leur vies et dans leur esprit.

Je dois admettre que j’étais surpris par la force de cette espace, montée, et de penser que c’ etais dans mon esprit tout ce temps. Tout d’un coup c’est devenue réel, vivant et bouleversant, et du coup je me suis trouvée dans le contexte de ma propre création, complètement en dehors de mon zone de confort. Ça ne ressemble a aucune création prétendante. J’espère que beaucoup de jeans viendront la voir. Je pense qu’elle as ce qu’il faut pour les toucher et les bouger.

On verra bien.

En ce moment, on travail sur le festival, le festival dont j’ai racontée dans la poste précédant,

ON time, festival de cirque contemporain, Hadera.

24 Avril au 3 Mai 2014! Premiere edition!

Avec deux premières Israéliennes, une première et une avant première de la nouvelle création,un spectacle accueillis pour tout publique de Gilad Shabtai – Le cirque Gilgamesh et un stage de Mat Chinois avec Florian Meheux…

Faites un like sur facebook: http://www.facebook.com/ONcccc

Pour l’achat des places c’est ici: http://www.eventi.co.il/Events/Event.aspx?eID=901130692

Ce festival est ne d’une révolte, notre révolte contre impossibilité de survivre en Israël faisant que du cirque, c’est un appel a prendre un nouveau chemin dans ce pays, dans le quel les arts du cirque et le cirque en tant qu’art a part entier seront respectée et soutenu par les institutions culturelles.

On a encore un longue chemin a faire! Rejoignez 0nous! Artistes, publique, des opérateurs culturelles de l’institution elle même, rejoignez nous dans cette révolution!

Je crois encore dans le fond de mon cœur et âme que le cirque contemporain, le cirque vivant qui parle la vérité humaine, a ce qu’il faut pour changer le monde!

rejoignez la révolution du cirque!

Vive la revolution!

---

 

עבר זמן רב מאז כתבתי לבלוג.

יש הרבה מה לומר. קשה להחליט איפה להתחיל.

סיימנו שבוע חזרות על REVOLT# 1 – התערוכה החיה, כמעט לפני שבועיים, הזמן טס,

וגם אני, בדרכי לסנט אטיין בצרפת, להרצות על עבודתנו בקרקס בשלוש עשרה השנים האחרונות בהקשר של שלום. מוזר, אני באה מעבודה על התקוממות על מנת לדבר על שלום, שני צדדים של אותה המטבע הלא כן?

האם יש שלום בסופו של REVOLT? האם יש שלום ללא REVOLT?

נגד מה אני מתקוממת? למען מה אני נלחמת?

שבוע החזרות היה מאתגר בכל הרמות, אני אפילו לא יכולה להתחיל לומר באיזה אופן, זה משום מה פחות חשוב עכשיו מאשר הדרך בה התמודדנו עם האתגרים האלה כצוות. אמנים–יוצרים, טכנאים, צוות הפקה ואדמיניסטרציה.

היינו שם כולנו יחד על מנת לעשות את המיטב, לפחות כך אני רואה זאת בדיעבד.

הרמנו את כל המופע הזה, עם 5 הזירות, 10 מקרני הוידיאו, 8 הרמקולים, ו60 פנסי התאורה… מופע “כבד“, וראינו שזה נראה כמו משהו חדש ושונה לגמרי. הקהל המצומצם מאוד שראה את החזרה האחרונה היה קצת בשוק, אז החלטנו לשנות כמה דברים קטנים שיקלו על הקהל להתמודד עם האתגרים שלהם גם, רק כמה תיקונים קטנים…

הבנתי בסוף אותו שבוע מהתגובות של אנשים ומשיחה שהייתה לנו בצוות שהמופע הזה, טבעי ככל שהוא מרגיש לי, הוא מעין התקוממות נגד כל צפיה או מוסכמה של מישהו למה קרקס ואפילו קרקס עכשווי עשוי להיות. זו התקוממות נגד מוסכמות ככאלה באשר הן.

זו הזמנה לאנשים לצאת מאזור הנוחות שלהם, על מנת לראות את האמת האישית שלהם וע“י כך לשחרר עצמם מכבלי העבר, על מנת ללכת באהבה לכיוון עתיד חדש לקרקס, אבל גם עבור עצמם, בחייהם שלהם, בתודעה שלהם עצמם.

אני חייבת להודות שהופתעתי מהעוצמה של כל המערך הזה, ולחשוב שזה היה בתודעה שלי כל הזמן הזה, פתאום זה נהיה אמיתי, חי ובועט, ולפתע מצאתי עצמי בתוך ההקשר של היצירה החדשה שלי, לחלוטין מחוץ לאזור הנוחות שלי.

זה לא מרגיש כמו שום יצירה קודמת. אני מקווה שאנשים רבים יבואו לראות אותה,

אני חושבת שאולי יש לה את הכוח לגעת באנשים ולהניע אותם.

הזמן יגיד.

אז עכשיו, אנחנו עובדים לקראת הפסטיבל, זה שכתבתי עליו בפעם הקודמת,

פסטיבל ON time לקרקס עכשווי בחדרה.

24 באפריל עד ה 3 במאי 2014! מהדורה ראשונה!

עם שתי בכורות ישראליות של קרקס ON, מופע אורח לכל המשפחה של גלעד שבתאי – קרקס גלגמש, וסדנת עמוד סיני עם פלוריאן …

מרגש, ראו את פרטי הארוע בפייסבוק: http://www.facebook.com/ONcccc

לרכישת כרטיסים כאן:http://www.eventi.co.il/Events/Event.aspx?eID=901130692

הפסטיבל הזה נולד מתוך התקוממות, ההתקוממות שלנו נגד חוסר היכולת לשרוד בישראל כשעושים רק קרקס, זוהי קריאת כיוון ליצירת מציאות חדשה בארץ הזאת, בה אמנויות קרקס וקרקס כאמנות בפני עצמה יכובדו ויתמכו ע“י מוסדות התרבות.

יש לנו עדין דרך ארוכה לעשות! הצטרפו אלינו! אמנים, קהלים, פעילים בתחום התרבות מתוך הממסד התרבותי עצמו, הצטרפו למהפכה הזו!

אני עדין מאמינה בעומק ליבי ותודעתי שקרקס עכשווי, קרקס חי שמדבר אמת,

יש לו את הכוח לשנות את העולם!

הצטרפו למהפכת הקרקס!

תחי המהפכה!

All is new… Every day הכל חדש… כל הזמן

This has been an eventful week, or shall I say, 2 weeks…as if someone is testing my pressure capacity, changes on all fronts, new people, new ways opening, doors closed, praise and thanks along with “you don’t know what you’re doing…” conversations, possibilities come up, possibilities fall down… Life as is, full of surprises. The most memorable moment for me this week was when I received this message from Eran Shapira entitled “A new one for the blog…”, it warmed my heart and made me think about our work being all about people being and working together and our joint efforts to promote contemporary circus as an art form on its own right, here and all over the world at all costs.

So many communications with our colleagues in France, Brasil and Argentina this week, finalizing our south American tour and as if we were not busy enough, preparing our own little festival which we decided to call “ON time”, for somehow, it seems to us that the right time is now.

Two Israeli premieres one of “Somewhere and Nowhere” the other of the first faze of our new creation REVOLT – exciting! One guest performance for the whole family, “Gilgamesh Circus” with Gilad Shabtai, and here we are, stretching our limits again, putting ourselves out there, again. Investing ourselves to the bone. How long before anyone thinks we are something worth supporting in this country? It’s been what now? 13 years since the circus in Binyamina… Israel is a tough country, this state will let you die, actually send you to your death at some cases of young men and woman, before it will decide to support any life promoting cultural activity, becoming thereby a part of a bigger world unstoppable energy in motion…. I am lucky to have such inspiring colleagues all over the world who have gone through this before and still keep up the fight.

So here, thanks toe Eran and Eliya – my little personal reward, this is what warmed my heart last week and still keeps me going.

Thank you guys! For being my team! I love you! None of this is possible without you and your engagement.

“NO” is an Opportunity, “NON, c’est une opportunitee, לא” זו הזדמנות”

I apologize in advance for the length of this post, please bare with me and spare the few minutes to read it, I made an effort to write it in the three languages in which we work for all our colleagues and partners to read, so here goes, English, Hebrew and French:

That last post with the essential question: “what sense does all this make?” was a nice one for being up in the air. Back down on the ground, here’s our latest news:

We will not buy the English tent – too expensive for us… Our Dancer – hand stand artiste left the creation immediately after I came back from the last trip…one more “no” for the record. We will not be able to do our rehearsals of “Somewhere and Nowhere” in Saint Etienne in France as originally planned – for lack of available appropriate theaters… and last, but not least, a meeting with the legal advisor of the Hadera municipality had us understand how complicated it would be bureaucratically and legally , to have a ground for building our creative center/home here in the city of Hadera on municipal grounds…it may take a very long time – which we do not have to spare – for various reasons… so this may not be a complete “no” – but it sure feels like one…it put us face to the fact that in Israel, if you belong to the category of circus arts – you are not recognized by the ministry of culture, as there is no such category in the ministry:) But if you are a commercial company – which is the only way to survive as a circus company in Israel – you will get no support from authorities, even if they see the potential in cultural development for their city/state/region, since you are a commercial entity, therefore subject to competition always, no matter who you are and what is the unique quality of work you deliver since many years already…

There is a measure of hypocrisy in behaving as if we are France, with its well established “exception culturel”, where the notion of supporting culture is so well embedded in the institutional structures, governmental, regional and local, as well as in public opinion… and being Israel, where only strict capitalism reigns, and capital survival and competition (old style – not the new enlightened style) is shaping our government’s policy along with autocratic fascism… this is true for national government as well as local authorities… How unfortunate for us contemporary circus people… absolutely no place to set your foot, is there?

So being the circus person I have become, one no, is fine, no problem, two is an interesting coincidence, three no’s have me completely understand that something is terribly wrong in the way I live things here, and maybe we need to try out something completely new and different, so extreme and radical (at least for us) that if we fail, at least we can say we gave that a go too… or something in that spirit… REVOLT… you know… Sort of…

So, we decided to put up a festival…. For years I am thinking that a festival is too much… I don’t feel like doing one, too much of a hassle, let me just create in peace and all is well with me and mine… but sometimes life and circumstances have you become something that you have never been before, so, I became an artistic director of a regional contemporary circus festival…. does this make sense?

All this for many reasons I will not detail here, but the idea is to do something that will be seen and felt on a regional and national level, and will have us do our rehearsals and Israeli’ premiere of “Somewhere and Nowhere” as well as the Avant premiere of REVOLT# 1 the live exhibition, and have some guests that we like – in both music and circus for the whole family…

and all this will take place after Passover during two weeks – End of April – Beginning of May, just before the Israeli day of independence,

In the spirit of REVOLT and Immigration and refugees being at the top of the news these days, again, I find this extremely appropriate, don’t you? As little sense as it may make, but I think this is the kind of Circus person I have become in Israel, and this is my Zionism/humanism, so help me God! And my fantastic team of course:)

אני מתנצלת מראד על אורך הפוסט הזה, אנא היו סבלניים איתי וקחו כמה דקות לקרוא את הכתוב עד הסוף, עשיתי מאמץ לכתוב אותו שוב בשלוש השפות שאנחנו עובדים בהן אנגלית, עברית וצרפתית כדי שהשותפים והקולגות שלנו יוכלו לקרוא, אז הנה:

הפוסט האחרון עם השאלה הקיומית: “מה המשמעות של כל זה?” הייתה טובה אולי לשאלה כשאת/ה באויר. אבל בחזרה אל הקרקע, הנה החדשות האחרונות שלנו:

לא נקנה את האוהל האנלגי – יקר מדי עבורנו… הרקדנית – אמנית עמידות ידיים איתה עבדנו על היצירה הנוכחית עזבה את תהליך היצירה מיד עם חזרתי ארצה מהנסיעה האחרונה – עוד “לא” לפרוטוקול. לֹא נוכל לערוך את החזרות ושני המופעים של “אי שם ובשום מקום” בסנט אטיין כפי שתכננו לעשות בשל חוסר תיאטראות מתאימים בעיר בתאריכים המיועדים… זאת ועוד, בפגישה עם היועצת המשפטית של עירית חדרה הבנו את המורכבות הבירוקרטית והמישפטית של הקמת מרכז היצירה שלנו / הבית שלנו בעיר חדרה על קרקע בבעלות העיריה… זה עלול לקחת זמן רב מאוד שאין לנו כרגע…מסיבות שונות… אז זה אולי לא “לא” מוחלט, אבל זה בהחלט מרגיש כמו כזה… זה שם אותנו פנים אל פנים מול העובדה המצערת, שבישראל, אם את/ה שייך לקטגורית אמנויות הקרקס – אינך מוכר ע“י מינהל תרבות, כיון שאין קטגוריה כזו במינהל🙂 אבל, אם את/ה חברה מסחרית או עסק, שהיא הדרך היחידה לשרוד כקבוצת קרקס בישראל – לא תקבל כל תמיכה מהרשויות, אפילו אם יצליחו לראות את הפוטנציאל של פיתוח תרבותי לעיר/לאזור/למדינה, כיון שאנחנו עסק, אנחנו כמובן תמיד נתונים לתחרות, בלי קשר למי אנחנו ומה האיכות היחודית של עבודתנו מזה שנים רבות כבר במדינת ישראל ומחוצה לה…

יש מידה של צביעות בעיני, בהתנהלות כאילו אנחנו צרפת, הפועלת מתוך המוסכמה המבוססת היטב של “התרבות כתחום יוצא מן הכלל“, שאיננו נידרש למסחריות כלל אלא לתמיכה המימסדית הגדולה ביותר האפשרית, תפיסה המושרשת טוב כל כך בכל רמות המימסד הממשלתי, האזורי והמקומי, כמו גם בקונסנזוס של דעת הקהל בענין… לבין היותנו ישראל, בה שולט קפיטליזם מחמיר והולך, עם כל הכרוך בתחרות ובהשרדות במערכת השוק               ( קפיטליזם אנכרוניסטי ומיושן, לא מהסוג הנאור – החדש). מגמה המעצבת את מדיניות ממשלתנו, יחד עם פשיזם אוטוקראטי מתקדם… זה נכון לממשלה ולרשויות האזוריות והמקומיות כאחד… איזה ביש מזל עבורנו, אנשי הקרקס העכשווי, אין מקום ויהיה זה הקטן ביותר להניח את הרגל, כך זה נראה לא?

אז בהיותי אשת הקרקס שהפכתי להיות, “לא” אחד, זה בסדר מבחינתי, אין בעיה, שניים זו הצטרפות מקרים מענינת, שלושה “לא”–ים, גורמים לי להבין באופן מוחלט שאולי משהו בדרך שאני חיה כאן ממש לא עובד, ואולי צריך לנסות משהו חדש לגמרי ושונה, קיצוני וראדיקלי כל כך (לפחות עבורנו), שאם ניכשל בו, לפחות נוכל לומר שגם את זה ניסינו… או משהו ברוח זו… REVOLT… אתם יודעים… סוג של…

אז החלטנו לקיים פסטיבל… במשך שנים אני חושבת שפסטיבל זה יותר מדי… לא בא לי לעשות אחד, יותר מדי בלאגן, תנו לי רק ליצור בשקט והכל בסדר איתי ועם הסובבים אותי, ובעצם זו המטרה בכל זה… אבל לפעמים, החיים והנסיבות גורמים לך להפוך למי שמעולם לא היית, וכך הפכתי למנהלת אמנותית של פסטיבל קרקס עכשווי אזורי… וזה, זה נשמע הגיוני? אם לחזור לשאלה של הפוסט הקודם? איפה ההגיון פה?

אז כל זה, מסיבות רבות שלא אפרט כאן, אבל הרעיון בגדול הוא לעשות משהו שיורגש ויראה ברמה האזורית והלאומית, שיאפשר לנו לערוך את החזרות והבכורה הישראלית של “אי שם ובשום מקום” ואת הבכורה הישראלית של REVOLT #1 – התערוכה החיה, ולארח כמה אנשים שאנחנו אוהבים גם עם קרקס לכל המשפחה וגם בתחום המוסיקה…

וכל זה יקרה אחרי פסח, במשך כשבועיים – בסוף אפריל ותחילת מאי, ממש לפני יום העצמאות הישראלי🙂 ברוח ה REVOLT והגירה ופליטים במהדורות החדשות בימים אלה, שוב, אני מוצאת שזה מאוד מתאים, ואתם? עד כמה שיש בזה מעט מאוד הגיון, ככל הנראה זו אשת הקרקס שהפכתי להיות כאן בישראל וזו הציונות /אנושיות שלי, שככה יהיה לי טוב🙂 או שיעזור לי אלוהים… או הצוות המדהים שלי כמובן🙂

Je m’excuse en avance pour la longueur de ce poste, je vous prie d’ être patients avec moi et de prendre ces quelques minutes pour le lire. j’ai fais un effort pour l’écrire dans les trois langues dans les quelles on travail, Anglais, Hébreu et Français, voila donc:

Ce dernier poste avec la question essentielle: “est ce que c’ a du sens?” était pas mal pour l’aire. Mais de retour sur la terre, voici nos dernières nouvelles:

On ne vas pas acheter le chapiteau en Angleterre – il est trop cher pour nous… Notre danseuse -équilibriste est partie immédiatement après mon retour… un autre “non” pour le protocole. On ne vas pas pouvoir faire nos répétitions de « Somewhere and Nowhere » a Saint Étienne comme prévue, pour manque d’un théâtre adapte a notre fiche technique qui est disponible pendant les dates prévues. Et en plus, un rencontre avec la conseillée légal de la municipalité de la ville de Hadera, nous a fait comprendre, la complexité des choses bureaucratique et légalement, d’avoir un terrain municipal pour établir notre centre de création, ici dans la ville de Hadera. Ca peut prendre beaucoup de temps qu’on n’as pas, pour différents raisons. Ceci n’est pas a Non définitif, bien sure, mais c’ as certainement la sensation d’en être un. Ça nous a mis face au fait qu’en Israël, si on fait partie de la catégorie « arts du cirque », on n’est pas reconnu par le ministère de la culture, puisque cette catégorie n’existe pas:) Mais si on est une société commercial, ce qui est la seul manière de survivre en tant qu’une compagnie de cirque en Israël, on ne recevras pas de l’aide des autorités. Même si ils voient le potentielle du développement culturel pour la ville/région/état, vue qu’on est une entité commercial, su mis toujours a une compétition, peu importe qui on est et la qualité unique de notre travail depuis des années…

Il y a une mesure hypocrisie, bien évidente dans ce comportement, comme si on était La France avec le concept bien établis de “l’exception culturel”, ou la notion de soutenir les entreprises culturelles, est tellement profond dans l’institution, a tout les niveaux: national, régional et local, ainsi que dans l’opinion publique.. tandis qu’en fait on est en Israël, ou le capitalisme le plus strict rein, avec un espèce de survie capitaliste et compétition (ancien version, même pas le nouveau capitalisme soit disant illuminée), forme la politique de notre gouvernement, avec en plus du fascisme autocratique bien avancé… Ceci est vrais pour le gouvernement national aussi que pour les autorités régionaux et locaux… Pas de chance pour nous, les jeans du cirque contemporain… pas de place pour poser son pieds, n’est pas?

Heureusement qu’on as l’habitude de ne pas se poser…

Donc étant la femme de cirque que je suis devenue ici, un non, ca vas, pas de problème, deux non, c’est une coïncidence intéressante, trois non, me font comprendre qu’il y as quelque choses qui cloche dans la manière dans laquelle je vie ici et que peut être il faut tenter quelque chose de complétement diffèrent et nouveau, extrême et radical, (au moins pour nous), que si on ne réussis pas, au moins on peut dire qu’on a essayé ca aussi…ou quelque choses dans cette esprit… REVOLT… vous savez… en sorte…

Donc on a décidé de créer un festival… Pendant des années je pense qu’un festival c’est trop… je n’ai pas vraiment l’envie de faire un, trop compliquée, trop de travail… Je préfère créer, tranquillement et je suis bien avec mes partenaires… Mais, des fois la vie et les circonstances me font devenir quelqu’un que j’ai jamais étais avant, alors, je suis devenu la directrice artistique d’un festival de cirque contemporain régional… Ça n’as pas trop de sens, je sais…

Tout ca, de toute façon, pour plain de raisons que je ne vais pas détailler ici, mais l’idée est de créer quelque chose qui seras vue et senti au niveau régional ainsi que national, qui nous permettras de répéter “Somewhere and Nowhere” et faire une première Israélienne finalement pour ce spectacle, ensemble avec l’avant première de REVOLT# 1 – L’exposition vivante. En invitant des artistes qu’on aime pour un spectacle de cirque pour toute la famille et un concert musical…

Tout ca auras lieu après pâque pendant deux semaines – fin Avril, début Mai, juste avant le jour d’indépendance Israélien.

Dans l’esprit de REVOLT, quand l’immigration et des réfugiées sont souvent au top des nouvelles ici depuis un moment, encore une fois, je le trouve extrêmement appropriée, ayant pas trop de sens… mais je pense que c’est le sort de femme de cirque que je suis devenu ici en Israël depuis quelques années. Juste pour précision, tout ca c’est mon Sionisme/humanisme en action, que dieu m’y aide… et mon équipe fantastique aussi, bien sure:)

A suivre…

In the Air En l’aire באויר

In the air

I am on my way to Sheffield, UK. To see a circus tent we are thinking of buying. In the air, the ground seems far away. My decisions as big as they may seem when I am on the ground, seem tiny from here. A voice in me asks: what’s the sense in all this?

REVOLT, ON – The company, our enormous investments, financially and otherwise, this beautiful team of artists and creators, hours of work… Does this all make sense at all to someone? Asks the voice within me.

What is the sense? Namer’s exhibition space standing in the garden like a huge monument, like a water tower, 4 meters’ high, how is it that this creation became so big? How is it that in spite of myself, everything I create has these enormous dimensions, physical and otherwise?

The only person I know who has been there and done that is my dear mentor Guy Carrara. I will see him in a few days, and ask him, he always has the best answers for questions that do not seem to have any answers at first…I will ask him, and let you know next week.

In the mean time, maybe you have some ideas that can illuminate this for me?

Because when it comes to creation, in my case, contemporary circus creation, I may seem to be the master of the situation, I write, I direct, I seem to know it all. But in fact, in actual fact, it is the creation itself that has a life of its own. It comes alive from me and through me, but I am just an instrument, in service of it coming alive. I am no master, I am a servant. This is the truth, I know this.

And since for me it is all creation, what sense does this make? Asks again this voice within me.

And why do all the people that work with me or invest in my work do that?

What sense does that make? There is no rational explanation to this, I don’t think…

Do you?

En l’aire

Je suis en route pour Sheffield, RU. Pour voir un chapiteau qu’on pense acheter.

En l’aire, la terre semble être très loin. Mes décisions grandes comme elles peuvent sembler quand je suis sur la terre, semble toute petites d’ici. Une voix en moi pose la question: quel sens a tout ca?

REVOLT, ON- la compagnie, nos énorme investissements, financiers et autres, cette équipe merveilleuse qui m’entoure, les artistes et les créateurs, des heures et des journées de travaille… Est ce que ca as du sens pour quelqu’un? Questionne la voix en moi.

Quel sens? L’arène de Namer, pour l’exposition debout dans le jardin comme un énorme monument, comme un tour d’eau, 4 mètres d’ hauteur, comment se fait-il que cette création est devenu si grande?

Comment se fait-il que malgré moi, tout ce que je crée a ces énormes dimensions, physiques et autres? La seul personne que je connais qui a déjà étais la, et qui a fait tout ca et bien plus, c’est mon cher mentor Guy Carrara. Je le verrais dans quelques jours. Je lui poserais la question, je vous donnerais sa réponse la semaine prochaine.

En attendant, peut être vous avez quelques idées qui peuvent me donner une réponse?

Parce que quand il s’agit de création, dans mon cas, la création du cirque contemporain, je peut donner l’impression d’être la maitresse de la situation, j’écris, je mes en scène, je donne l’impression de savoir ce que je fais. Mais en fait, en réalité, c’est la création elle même qui a une vie a elle. Elle se réalise a partir de moi et a travers moi, mais je suis juste un instrument, au service de sa réalisation. Je ne suis pas une maitresse, je suis une serveuse.

C’est la vérité, ca, je le sais.

Et vue que pour moi, toute est création, quel sens a tout ca? Demande encore la voix en moi.

Et pourquoi tous les gens qui travaillent avec moi ou investissent dans ma création, le font?

Pour quel raison? quel sens? Il n’existe pas une explication rationnelle a tout ca, je ne pense pas…

Et vous, qu’en pensez-vous?

באויר

 אני בדרכי לשפילד, אנגליה. לראות אוהל קרקס שאנחנו חושבים לקנות.

באויר, הקרקע נראית רחוקה. ההחלטות שלי, גדולות ככל שהן נראות כשאני על הקרקע, נראות קטנטנות מכאן. קול בתוכי שואל: מה הטעם בכל זה?

REVOLT, ON – מרכז היצירה והלהקה, ההשקעה העצומה שלנו, כלכלית ואחרת, הצוות הנפלא הזה של אמנים ויוצרים, שעות של עבודה… האם יש בכך טעם כלשהו למישהו בכלל? שואל הקול בתוכי…מה הטעם? הזירה של נמר עומדת בגינה כמו מונומנט ענק, כמו מגדל מים, 4 מטר גובה, איך זה שהיצירה הזו הפכה גדולה כל כך? איך זה שלמרות עצמי, כל מה שאני יוצרת יש לו מימדים כאלה גדולים, פיזיים ובכלל?

האדם היחיד שאני מכירה שהיה שם כבר ועשה את זה הוא המנטור היקר שלי Guy Carrara.

אני אראה אותו בעוד כמה ימים ואשאל אותו, יש לו תמיד תשובות מעולות לשאלות שלא נראה שיש להן תשובה מלכתחילה…אני אשאל אותו, ואודיע לכם מה הייתה התשובה בשבוע הבא. בנתיים, אולי לכם יש רעיונות בנושא עבורי?

כי, כשזה מגיע ליצירה ויצירה קרקסית עכשווית במקרה שלי,אני אולי נראית האדונית של המצב, אני כותבת, אני מביימת, אני נראית כאילו אני יודעת הכל. אבל לאמיתו של דבר, בפועל, זו היצירה עצמה שיש לה חיים משלה. היא קמה לחיים מתוכי ודרכי, אבל אני אינני אלא כלי, בשירות ההבאה שלה לחיים. אני לא אדונית, אני משרתת.

וזו האמת. את זה אני יודעת.

וכיון שעבורי הכל הוא יצירה, מה הטעם? שואל שוב הקול בתוכי.

ולמה כל האנשים שעובדים איתי או משקיעים בעבודתי עושים זאת?

מה הטעם בזה? אין הסבר הגיוני לזה, אני לא חושבת…

ואתם?

The team is ON it הכל בצוות

   עיצוב הגלויה – בועז פיין

Post Card design Boaz Fine

בשבוע שעבר נסעתי לפריס למיפגש של וועדת הקריאה של CircusNext, נסעתי ליומיים בלבד.                     עשיתי סקייפ אחד לארץ, זה הרגיש כאילו אני אינני כבר כמה ימים, חזרנו לעבוד יחד ביום ראשון, אדמיניסטרציה, חזרות על REVOLT …

היה ברור שלכולם יש הרבה מה לומר לי – כמו המון דברים קרו באותם יומיים. החזרה של יום חמישי התנהלה כסידרה, מיה בעבודתה על גווניה הרבים, ברור היה שיכולתי להיעדר גם לעוד כמה ימים… קרקס ON כמנהגו נוהג…

 יכולתי לומר רק תודה על שהצוות הנפלא איתו אני עובדת איננו זקוק לי כדי להמשיך לעבוד וליצור. זה מסוג החוויות המרגיעות ומשובבות הנפש כאחד לחזור אל צוות מלא חדשות לספר‘ שהן תוצאת העבודה שנעשתה בלעדי.

יכולתי לומר רק תודה גדולה, על שהם מעורבים ומחוייבים ואוהבים את שהם עושים כאן בקרקס🙂 שזה לא רק שלי הקרקס הזה, שהוא שלהם, והם שלו, כל אחד בדרכו. שמחה גדולה.

אז הנה פואמה קטנה שכתב ערן היקר בכניסה לתל אביב לפני כמה ימים, מתוך פרץ פואטי בלתי נשלט… בנסיעה באוטו… כי כשאתה בפנים, אתה בפנים… ראו הוזהרתם!

נראה לי אך טבעי להפוך אותו לבלוג פוסט הנוכחי.

התרגום לאנגלית שלי… וכיון שמזמן לא פירסמנו פוסט חדש, כולי תקווה שהמשורר יאשר את התרגום🙂 שלא עבר דרכו לאישור מפאת קוצר הזמן…

ברוכים הבאים לקרקס של המהפכה!

מגרד לי בקצה

מעקצצת הפינה

מה אני רוצה

מה בכלל פה השתנה?

אין כוח לכתוב על הקיר

אין זמן לכתוב על זה שיר

אבל זה לא מפסיק לגרד

כמו כתם שלא יורד

 ברוכים הבאים לעולם של קריזה ו… זעקה!

אבא שלי מת אז תעשו לי לייק

נהיה כבר פצע שם בפינה של המצוקה

ברוכים הבאים לקרקס של המהפכה

 ערבים – שונאים

צמחונים – שונאים

מתנחלים – שונאים

חילונים –שונאים

טבעונים – שונאים

הומואים –שונאים

דתיים – שונאים

עיתונאים –שונאים

סודנים – שונאים

נשים – שונאים

שמאלנים – כבר אין

אוהבים אתכם

אז תהיו איתנו גם מחר…

אפילו שזה כבר

כואב נורא

בקרקס

של המהפיכה

עומד על המרפסת נושם אויר פסגות

מכאן אני רואה לכולכם את הגגות

הרגע ניקו פה וזה פשוט נפלא

כזה מקסים אתם פשוט חייבים…

והנה ג׳ני הפוכה.

ערן שפירא

Lat week I went to Paris for a meeting of CircusNext reading committee, I went for a couple of days. We did one Skype with my team in Israel, it felt as if I was away for more than just two days, we went back to work after the weekend, administration, rehearsals for REVOLT… It was clear everyone had a lot to say to me, as if so much happened in those two days. The rehearsal on Thursday went on as usual, Maya’s work with it’s various aspects, it was clear enough that I could have been aways for quite a few days more, ON circus goes on as usual…

I could only be grateful for this wonderful team I am working with that does not need me to go on working and creating. It’s one of these relaxing and joyful experiences, to come back to a team full of news to tell that are the result of their work while I was gone.

I could only say a big thank you for their engagement and commitment and their love for what they do here at the circus:)

That this is not only mine, but theirs, and that they belong to this circus as much as it belongs to them, each in his or her way.

What a joy!

So here is a poem that Eran, my dear creative partner wrote a few days ago, upon entering Tel Aviv while driving his car…I guess when you’re in you’re in… Be ware!

It seemed only natural that it will be our next blog post.

The English translation is mine… and since we are behind in our blog posts,

I hope the poet will approve of my translation, that I did not send to him for proofing for lack of time…

Welcome to the circus of the revolution!

It itches at the edge

In the corner it stings

what do I want?

What ever has changed?

No power to write on the wall

No time to write a song

But it constantly itches

Like a stain that won’t get off

 Welcome to the world of loudspeakers and strike…

My father died, so make me a “like”

There’s a wound already there at the corner of distress

Welcome to the circus of the revolution, with an S

Arabs – Hate

Veggies – Hate

Settlers – Hate

Atheists – Hate

Vegans – Hate

Homosexuals – Hate

Orthodox – Hate

Journalists – Hate

Sudanese – Hate

Woman – Hate

Leftists – there are no more

 We love you

So be with us tomorrow too

Though it hurts so much

at the circus of the revolution…on…on….on

 Standing on the terrace breathing mountain air

From here I can see all your rooftops there

They just cleaned here and it’s a magnificent site

So stunning you just… have to…

And there’s Jenny upside down too.

                                                                                 Eran Shapira

Music and seeing through the vision מוסיקה והראיה דרך החזון

Last week the year turned 2014. We had only one rehearsal on Thursday – since there was only one rehearsal – the whole team was there, Including our two musicians Dori Ben Zeev and Assi Givati.

It is the second time Dori and Assi come to rehearsal, and their visit is always a breath of fresh air. Until now we have worked almost entirely without them. I met them twice outside of rehearsals and they came to two rehearsals already. And though the music they made for these two rehearsals has little to do with what they will finally write for the creation, it gives them a glimpse into our process and has me understand where I want to direct their composition and when I want to have them again in rehearsal. Direct their writing in the sense that they will make their propositions and I will say, what I believe is vital to the creation and what not. This is a delicate process that demands sensitivity and clear choices, but what is essential for me, working with such talented people is to give as much freedom as I can in the process, for them to be able to breath their own experience into the creation of the music and then the whole show. The way is building up as we go along, through the already written script/vision of this creation (Revolt # 1 – The Live Exhibition).

Dori and Assi are a joy to work with, for their sense of humor, generosity and musical geniuses they are, and their togetherness, brings colors I deeply love. It is the second time we are working together on a creation and the process is different now, so every time it is like a first encounter, exciting and inspiring for what the future holds for this creation and us.

 בשבוע שעבר השנה הפכה לבת 2014. הייתה לנו חזרה אחת בלבד ביום חמישי, כיון שהייתה רק חזרה אחת, כל הצוות היה שם, כולל שני המוזיקאים שלנו דורי בן זאב ואסי גבעתי. זו הפעם השניה שדורי ואסי מגיעים לחזרה, והביקור שלהם הוא תמיד משב רוח רענן. עד עכשיו נוכחותם בתוך התהליך הייתה מיזערית, אני פגשתי אותם פעמיים מחוץ לחזרות והם הגיעו לשתי חזרות, ואף שהמוסיקה שלהם במהלך החזרות אין בינה לבין מה שיכתבו בסיכומו של דבר עבור היצירה הרבה, זה נותן להם הצצה אל תוך התהליך שלנו ולי מבהיר לאן אני רוצה לכוון את הכתיבה שלהם ומתי שוב ארצה שיבואו לחזרה. לכוון את הכתיבה שלהם במובן שהם יציעו את הצעותיהם ואני אומר מה לדעתי חיוני או לא ליצירה הזו.זהו תהליך רגיש שדורש רגישות ובחירות ברורות, אבל מה שהכרחי עבורי, בעבודה עם אנשים מוכשרים ברמה כזו, הוא לאפשר כמה שיותר חופש בתוך התהליך, חופש שיאפשר להם לנשום את נסיונם אל תוך כתיבת המוסיקה וכך להעשיר את היצירה כולה. הדרך נבנית תוך כדי הליכ, דרך הסצנריו/חזון הכבר כתוב של היצירה הזו

(Revolt #1- The Live Exhibition). ההנאה היא גדולה לעבוד עם דורי ואסי בגלל חוש ההומור שלהם, הנדיבות והגאונות המוזיקאלית של שניהם, הביחד שלהם מביא צבעים שאני מאודאוהבת ומדברים אלי לעומק. זו הפעם השניה שאנחנו עובדים יחד על יצירה והתהליך שונה עכשיו, אז כל פעם זה כמו פגישה ראשונה, מרגשת ומעוררת השראה למה שעתיד טומן בחובו עבור היצירה הזו ועבורנו.

In this context, Here is Tarkovsky again:

“…Cinema, like any other art, is created by the author. What the director can be given by his colleagues in the course of their work together is inestimable; but all the same it is his conception alone that finally gives the film its unity. Only what has been broken down in his subjective, author’s vision will become the stuff of art and will go to make up that distinctive, complex world which reflects a true picture of reality. Naturally his unique position does not lessen the enormous value of the contribution brought to the work by all the other members of the team; but even in this independence the others’ ideas only actually enhance the work when the director knows how to choose between them. Otherwise the wholeness of the work is destroyed.”

“…קולנוע, כמו כל אמנות אחרת, נוצרת ע“י הכותב. מה שניתן לבמאי ע“י הקולגות שלו במהלך העבודה המשותפת שלהם הוא כה יקר ערך שאין אפשרות להעריכו באמת.אבל יחד עם זאת, זו התפיסה שלו בלבד שנותנת לסרט את אחדותו. רק מה שנישבר בתוך החזון הסובייקטיבי שלו ככותב יהפוך לחומר האמנותי שיבנה את העולם היחודי והמורכב המשקף תמונה אמיתית של המציאות. באופן טבעי, העמדה המיוחדת הזו של הבימאי אינה מפחיתה מהערך העצום של תרומתם לעבודה של שאר חברי הצוות; אבל גם בעצמאות זו, רעיונותיהם של האחרים רק מעצימים למעשה את העבודה כשהבימאי יודע איך לבחור ביניהם. אחרת שלמותה של היצירה תהרס.”

Parallel lines and the search for truth

Photo by Eliya Natalia Eizerikova

Last week, a friend asked me why “REVOLT”?  Naturally I answered, “I don’t know, I can tell you how I got to working on it, but I cannot say why? You will possibly know better than me after I give you my recollection of the facts…”

and then, reading Tarkovsky again, I came across the following paragraph:

“It is a mistake to talk about the artist ‘looking for’ his subject. In fact the subject grows within him like a fruit, and begins to demand expression. It is like childbirth… The poet has nothing to be proud of: he is not master of the situation, but a servant. Creative work is his only possible form of existence, and his every work is like a deed he has no power to annul. For him to be aware that a sequence of such deeds is due and right, that it lies in the very nature of things, he has to have faith in the idea, for only faith interlocks the system of images (for which read: system of life).”

How true! So here we are 5 extraordinary artists and me, and Eran Shapira, of course, dreaming the video concept alive, in parallel lines to me, working with the artists. In a very strange way, this has never happened to me before, even though I created this plan and system of work. I am working with an ensemble, but the process of work with each of the artists, is very different.

So the creation of REVOLT#1 – The Live Exhibition, has us proceed in 5 parallel lines and it is only the concepts and images I bring in, that have us, from time to time criss-cross between the lines.

It is always at a certain point in the creative process of a show that I ask myself this question: “How on earth did I get here? To this point of the process, that seems maybe, to be something I could have avoided…But now, this rhetorical question that keeps repeating itself, creation after creation… It makes me smile, when it comes up in my mind, because at that very moment I know that there’s nothing else but faith that can keep me going, trusting the process, the idea and the artistic team I am working with.

as Tarkovsky says: “An artist who has no faith is like a painter who was born blind”.

and: “…so art, like science, is a means of assimilating the world, an instrument for knowing it in the course of man’s journey towards what is called ‘absolute truth’.”

So here we are on this journey towards truth,

I like this blog, as it is an invitation to join us on this creative journey, which again it is the first time we are opening in such a way.

My hope is it will engage people to follow, and ultimately become a part of the creation, once the live performances are out.

MA and “Sculpting in time”

in REVOLT – The Project

The concept of MA in Japanese tradition and its use in Zen Gardens is, knowingly or unknowingly an inspiration for the installation of REVOLT # 1 – The Live Exhibition.

The exhibits are organised in a given space, as would be the rocks in a Japanese Zen Garden. There is a clear intention for the spacing and great significance is given to the space in between the live exhibits, where the audience will be walking and be present to what they see hear and feel.

In my work with the artists, attention is given to the conscious perception of MA and the whole event is amongst other things, largely based on the artists’ awareness of MA and what it contains, within each exhibit space and between the exhibits. In relation to the same concept, the music will be written, giving rise to what is in between sounds and words. Movement is related to as an extension of sound. Thus, last week we first introduced our musicians to the rehearsal space, and we will meet them occasionally in order to deepen this concept, of what is in this relationship between sound and movement.

 The Ma between Dani and Yael 

  Shai, Jenny and the Ma

                                                               The Ma between Shai and her rope

Photos by Eliya Natalia Eizerikova.

Following a suggestion for a venue in Marseille and discussions about it in the team, I started going deeper into my writing of  REVOLT # 2 – The Show. And in relation to this, came up an “old friend” and inspiration that has our circus work come even closer to CINEMA than ever, a friend that seems to me to be closely related in his concept of space and time to MA:

” The work could all have been done in my head. But there is a certain danger in not having to reach final conclusions: it’s all too easy to be satisfied with glimmers of intuition, rather than sound coherent reasoning. The wish to avoid expending my reflections in such a way made it easier for me to take up pencil and paper.”

ANDREY TARKOVSKY – SCULPTING IN TIME

The show, will be written like a script for a film. This is my decision of today. In recognition of my very old friend and my partner and friend that I have the privilege of working with in the past 3 years, Eran Shapira. Tarkovsky, accompanied my “revolutionary” artistic youth. No wonder he comes up again here, at this point in time, in the context of “REVOLT”.